אוגוסט 2011 - סיפורה של א' מתאר את האכזריות של העובדות הסוציאליות מאגף הרווחה עיריית הרצליה בראשותה של יעל גרמן. עו"סיות בליווי שוטרים חמושים באו בלילה לביתה של א' וחטפו מידיה את תינוקה מאחר והיו "סבורות" כי התינוקת בסיכון. הרווחה בעיריית הרצליה בראשות יעל גרמן מתנכלת למשפחה מזה שנים. מתבר כי ראש העיר גרמן מתעמרת ומתנכלת בפראות גם לתושבים אחרים העובדים בעירייה. בעיריית הרצליה בראשות יעל גרמן מזלזלים גם בעובדי עירייה. סיפורה של שוש בראונשטיין שכל שנה בקיץ מקבלת מכתב פיטורין מראש העיר הרצליה יעל גרמן.
הכתבה תמיד ישברו אותך: לקבל מכתב פיטורים מהעירייה בכל קיץ , אורלי וילנאי , אוגוסט 2011
בכל קיץ מקבלת שוש בראונשטיין מחדש מכתב פיטורים מהעירייה, כך אין צורך לשלם לה בחודשי החופש; לדמי אבטלה היא לא זכאית. אז מה אם מנכים לה דמי ביטוח לאומי
הסיפור של שוש בראונשטיין מכיל את תמצית התסכול הקיומי של מי שמנסה להתפרנס במדינה הזאת בכבוד. במחאת האוהלים אולי לא קוראים לתחושה הזאת בשם, אבל אין ספק שהיא אחת הסיבות המרכזיות ליציאתם של אנשים לרחובות: התחושה שלא משנה כמה תתאמץ להיות חזק וחרוץ - תמיד ימצאו את הדרך לשבור אותך.
בראונשטיין היא בת 60. 22 שנה עבדה בתעשייה הצבאית עד שב-2003 נכפתה עליה יציאה לפנסיה מוקדמת בשל צמצומים. בגיל 52 היא מצאה את עצמה בחוץ, עם פנסיה של 5,275 שקל ברוטו והמון יכולת ורצון להמשיך לעבוד ולהתפרנס, אלא שמולה ניצב שוק תעסוקה שבאופן עקבי מפנה עורף לנשים בגיל הזה.
לפני חמש שנים היא מצאה סוף סוף עבודה בעיריית הרצלייה, כסייעת טיפולית לילדים עם צרכים מיוחדים. חצי משרה, 25.87 שקל לשעה, אבל זה מה שיש, ועל זה, גמלה ההחלטה בלבה, היא מסתערת. אלא שלפני שלוש שנים הוחלט בעירייה, שסייעות לא תקבלנה קביעות, וכך בכל שנה ב-20 ביוני היא מפוטרת ורק כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים מודיעים לה שהיא ממשיכה. אתמול, למשל, קיבלה הודעה שהיא מתחילה את שנת הלימודים. מין ריטואל שכזה. כך מרוויחים בעירייה, המעסיק של בראונשטיין, פעמיים: גם לא מחויבים לשאת במימון זכויותיה, שכן היא "זמנית", וגם חוסכים כי לא משלמים לה שכר בקיץ.
בכל שנה פונה בראונשטיין אל הביטוח הלאומי בבקשה לקבל דמי אבטלה לחודשי הקיץ. אלא ששם היא מוגדרת כ"עשירה" - פנסיה של 5,275 שקלים, מתברר, מבטלת את הזכות לדמי אבטלה. האבסורד זועק, שכן גם מהפנסיה וגם מהשכר בעירייה מנכים לה דמי ביטוח לאומי.
"הקונץ של העירייה וההתחשבנות של הביטוח הלאומי - לאן הם מכוונים אותי?" היא שואלת, "שאלך לעבוד בשחור, כמו המטפלות? שלא אשלם מסים? הדרך היחידה להרוויח יותר היא לרמות ואני לא מסוגלת". בראונשטיין פנתה פעם אחר פעם לביטוח הלאומי בבקשה שיסבירו לה למה היא משלמת מסים כחוק, אבל החוק מונע ממנה את זכויותיה; התשובה היא שזה החוק.
בינתיים היא כלואה במלכוד הזה, מצד אחד בגיל 60 היא לא מוצאת עבודה אחרת, מצד אחר היא לא מצליחה להתקיים מהפנסיה בלבד. מלשכת שר הרווחה משה כחלון השיבו לה שהנושא בבדיקה.
בינתיים פנינו לאתר "ישראל הוגנת", שאנשיו מלווים לבתי המשפט את הנתקלים בחומות המערכת - ויש הצלחות. מייסד האתר, קובי וולך, טוען שלפי סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורין התנהלות העירייה לכאורה אינה חוקית. לגבי הביטוח הלאומי ספק אם אפשר לעשות משהו, לדבריו, אבל הבטיח לטפל בעניין הפיטורים החוזרים, ואנחנו מבטיחים ללוות את המהלך.
מעיריית הרצליה נמסר בתגובה, כי "גברת בראונשטיין מועסקת בעירייה בתפקיד חונכת לילד בעל צרכים מיוחדים הלומד בחינוך הרגיל. בהתאם לחוקת העבודה, עובדי השלטון המקומי (הסכם קיבוצי) בתפקיד זה מועסקים רק במשך שנת הלימודים ואינם זכאים לקבל קביעות בעבודתם בעירייה. מאחר שאין הם מקבלים שכר מהעירייה בחופשת הקיץ, הם זכאים לדמי אבטלה מהביטוח הלאומי. אנחנו אף ממלאים בעבורם את הטפסים הרלוונטיים".
קישורים:
