‏הצגת רשומות עם תוויות פיטורין. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פיטורין. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 5 באפריל 2013

חוסר אנושיות וביזוי כבוד האדם בהליך פיטורי מורה במשרד החינוך - התנהגותה המלוכלכת מפקחת עירית מלמד כמשל

אייל לוי - מורה ותיק שמכין לבגרויות
אייל לוי - מורה ותיק שמכין לבגרויות
המאמר המשימה החינוכית: להדיח את המורה , אפריל 2013 , הארץ , טלילה נשר

אייל לוי, מורה ותיק שמכין לוחמים לבגרויות, פוטר לפני שנתיים ורשיונו להוראה נשלל. השבוע נחשפה בבית הדין לעבודה, שביטל את הפיטורים, השיטה של מפקחי משרד החינוך להיפטר ממורים: דו"חות שקריים והעלמת עין כדי לקדם את האינטרסים של המערכת

סיפור פיטוריו של המורה אייל לוי, וביטוליהם השבוע על ידי בית הדין לעבודה, מציג את משרד החינוך כמעסיק שמפקחיו רואים עצמם רשאים לשקר ולרמוס עובד כדי לקדם את האינטרסים של המשרד ולהשיג מטרה מסוימת. זכויותיו של מורה ועתידו המקצועי לא נחשבים בעיניהם.

לפני כשנה עמד אייל לוי נבוך לנוכח מחיאות הכפיים שליוו את ההקרנה החגיגית לסרט התיעודי “בגרות לוחמים”, של הבמאית סילבינה לנדסמן. בסרט, שהוא עומד במרכזו, הוא נראה עומד מול כיתת חיילים קרביים, שקיבלו אפשרות להשלים את בחינת הבגרות באזרחות לפני סיום שירותם. הסרט, שהשתתף בפסטיבלים בינלאומיים וזכה בפרסים, ובהם ציון לשבח של שופטי פרס קליגארי בפסטיבל ברלין, מעניק הצצה נדירה לכיתתו של אייל לוי.

משרד החינוך שלל לי את רישיון ההוראה”, אמר בתום ההקרנה. “אסור לי להיות מורה בישראל”. לפני כשנתיים שיגר מנכ”ל משרד החינוך הקודם, הד”ר שמשון שושני, מכתב ללוי: “הנני להודיעך כי בתוקף הסמכות שהואצלה לי כחוק, החלטתי לפטר אותך מטעמים פדגוגיים מעבודתך במוסדות חינוך רשמיים”. אייל, מורה זה 16 שנים, פוטר “פיטורים פדגוגיים”. מכל סוגי הפיטורים, זה ההליך הקיצוני ביותר מבחינת השלכותיו על מורה המפוטר. משמעותו אי-התאמה למערכת החינוך ושלילת רישיון הוראה.

השבוע פסק בית הדין לעבודה בנצרת כי משרד החינוך פגע פגיעה קשה בכללי הצדק הטבעי. השופט חיים ארמון הורה, בצעד חריג, על בטלות הפיטורים ועל השבתו של אייל, “שכל חייו המקצועיים הם בהוראה”, לעבודתו כמורה במשרד החינוך. הוא אף קרא למשרד החינוך לשלם ללוי בעד שנות העבודה שגזל ממנו.

סיפורו האישי של לוי חושף רצף כשלים ומחדלים במשרד החינוך. בית הדין קבע כי פיטוריו נגועים בפגמים בעלי חומרה מיוחדת וכי משרד החינוך היה מודע היטב לחלק מהפגמים ובחר להתעלם מהם לאורך כל הדרך. השופט קבע כי “יש לראות את התנהגות הנתבעת בעניין זה בחומרה מיוחדת...משרד החינוך היה מודע...בחרו להתעלם מכך, ואף שהיו מודעים היטב לפגם שנפל...המשיכו בהליך הפיטורים כאילו מדובר ב’גולם’ שאין לו ברירה אלא להמשיך לבצע את משימתו”.

בית הדין קבע כי עדויות של בעלי עמדות מפתח במשרד החינוך נמצאו בלתי אמינות, ובקרב אנשי משרד החינוך יש הסבורים כי ניתן לשקר כדי למקסם אינטרסים.
אסנת רון-רסקי, מנהלת בית הספר שבו לימד לוי, העידה בבית הדין כי “כשמפקח רוצה להעביר מורה כושל מהמחוז שלו למחוז אחר, ייתכן שהוא לא יכתוב דברים נכונים”. בדיון התברר כי המנהלת אינה היחידה המחזיקה בעמדה זו.

אף שפיטורים צריכים להיות יוזמת מנהלי בתי הספר, מפקחת משרד החינוך, עירית מלמד, הציעה לפטר את אייל עוד לפני שביקרה בשיעוריו, בטענה שהוא מורה כושל. בניגוד לעמדתה הראשונית של המנהלת, שביקשה להעביר את לוי לבית ספר אחר, מלמד יזמה פגישה עם לוי ובישרה לו כי בעקבות “תלונות” היא פתחה בהליך לפיטוריו. העילה לפיטורים לא נמסרה לו מעולם.

בית הדין קבע כי זכותו של אייל נפגעה “באופן אנוש”. גם מנהלת מחוז צפון, הד”ר אורנה שמחון, לא קיימה ללוי שימוע, ולא השיבה למכתב שנשלח מטעמו. לצד הכשל המתמשך בהליך הפיטורים, נחשפו עובדות שקריות של אנשי המשרד. בין היתר, נטען כי לכיתתו של אייל הוצמדה מורה מלווה, אך לא צוין שכך נעשה בכל שיעורי המתמטיקה והשפה בבית הספר. עוד נטען כי לא עבר השתלמויות שהוכח שהוא בהחלט עבר, וחוות הדעת האחרונה והחיובית שניתנה בעניינו נשכחה.

רכזת בכירה באגף כוח אדם במשרד החינוך התריעה כי הליך הפיטורים נעשה שלא לפי ההנחיות הפורמליות, אך ההליך לא הופסק, זכה לחתימת המנכ”ל. לבסוף גם נדחה ערעורו של לוי לפני שר החינוך הקודם, גדעון סער.

בעדויות שנשמעו בבית הדין טענה מפקחת משרד החינוך במחוז הצפון כי במחוז מפברקים הערכות פדגוגיות למורים לפי האינטרסים, ושההערכות אינן משקפות את עמדת המעריכים. מלמד ביקשה להסביר כיצד ייתכן שכאשר בחר אייל להעתיק את מגוריו לצפון ועזב הוראה בבית הספר בתל-אביב, הוא קיבל ארבע מחמש נקודות בדירוג הערכת המחוז לעבודתו המעשית. “כשמעבירים מורה, אז ארבע מעיד על רצון בהעברה שלו ולא על איכותו כמורה”, הסבירה מלמד בעדותה. “ארבע זה סוג של המלצה להעביר למחוז אחר, וזה לא אומר שנבדקה יכולתו הפדגוגית. זה סוג המלצה להעברה ממחוז למחוז. נכון שכתוב ‘הערכת עבודה מעשית’, אבל זה לא שסתם כתוב 4, אלא הכוונה היא עד כמה ממליצים להעביר אותו ממחוז למחוז אחר...אני יודעת שככל שרוצים יותר להעביר, נותנים דירוג יותר גבוה ולהיפך”.

השופט מתח ביקורת קשה על הדברים ששמע בעדויות: “מה שניתן ללמוד מעדויותיהן של גב’ רון-רסקי ושל גב’ מלמד, הוא שלפחות על פי האופן שבו הן מבינות את הציונים שניתנים על ידי מפקחים במשרד החינוך – אין מדובר בהכרח בציונים אמיתיים, אלא בציונים שנועדו לסייע להגשים מטרה כלשהי, גם אם אין הם משקפים את הציון האמיתי”.
לדברי השופט, מלמד “היא מפקחת בעצמה, כך שגם היא נותנת ציונים למורים. מהאופן שבו היא העידה על הנוהג במשרד החינוך בעניין מתן הציונים למורים, מסתבר לכאורה שאינה רואה בעיה כלשהי בכך שהציון לא ישקף את ההערכה האמיתית של העבודה הפדגוגית של המורה, אלא הוא יינתן ככלי להגשמת המטרה המיועדת”.

“למסקנה זו”, קבע השופט ארמון, “יש משקל באופן שבו יש להעריך את הציונים שניתנו על ידי גב’ מלמד לתובע (אייל לוי)”. בין הדין קבע שלא ניתן לאמץ את גרסת אנשי משרד החינוך שהביאו לפיטוריו של אייל. הוא הצביע על היעדר עקביות וחוסר יכולת לאמץ גרסאות למול גרסת המורה.

המפקחת מלמד, קבע השופט, סירבה להכיר בשיפור בעבודתו של אייל, “אף שתשומת לבה הופנתה לדו”חות פיקוח אשר בעיני הדיוט בענייני חינוך עשויים להצביע על שיפור”.
המפקחת העידה: “נכון שידעתי שעמדת המנהלת היא שיש לתובע ידע מתמטי בשפע. לא אמרתי את זה בוועדה כי לא מצאתי לנכון לשתף את זה בוועדה”. השופט קבע בהקשר זה כי “בכך היתה מלמד נאמנה לשיטתה שלפיה היא אינה טורחת לתקן טעויות אנשים שהיא אינה אחראית עליהם. היא גם היתה נאמנה לשיטת המפקחים, כפי שהיא ראתה אותה, שכדי להגשים מטרה מסוימת, ראוי לפעמים להתעלם מהאמת”.

את לוי ייצגו עו”ד סיגל פעיל ועו”ד זהר גיפס ממשרד חלד. לדברי עו”ד פעיל, “משרד החינוך פעל בחוסר אנושיות ממש, בקשר לגורלו של מורה טוב, שהביא לשיפור בציוני תלמידים, ובכוונת מכוון גרם לפיטוריו הפדגוגים, בעורמה. בשנת 2012 משרד החינוך לא תיקן את דרכיו ופעל בחוסר אנושיות כלפי עובדי הוראה, כאילו היו הפקר. המשרד צריך לקחת ברצינות את פסק הדין ואני מקווה שהשר החדש ירים את הכפפה ויעשה מה שלא נעשה עד כה”. ממשרד החינוך נמסר כי “הערכתם של מורים מתבצעת היום לפי כלי להערכת מורים שהינו אמין ומקצועי. הכלי גובש על ידי הרשות להערכה ולמדידה בחינוך, יחד עם אנשי אקדמיה, לאחר שבחנו גם כלי הערכה למורים ברחבי העולם”.

יום רביעי, 7 בספטמבר 2011

יעל גרמן ראש עיר הרצליה - מוציאה ילדים בכפיה מביתם ושולחת מכתבי פיטורין לעובדי עירייה כל קיץ

ראש העיר הרצליה יעל גרמן - התנכלות לתושבי העיראוגוסט 2011 - סיפורה של א' מתאר את האכזריות של העובדות הסוציאליות מאגף הרווחה עיריית הרצליה בראשותה של יעל גרמן. עו"סיות בליווי שוטרים חמושים באו בלילה לביתה של א' וחטפו מידיה את תינוקה מאחר והיו "סבורות" כי התינוקת בסיכון. הרווחה בעיריית הרצליה בראשות יעל גרמן מתנכלת למשפחה מזה שנים. מתבר כי ראש העיר גרמן מתעמרת ומתנכלת בפראות גם לתושבים אחרים העובדים בעירייה.

בעיריית הרצליה בראשות יעל גרמן מזלזלים גם בעובדי עירייה. סיפורה של שוש בראונשטיין שכל שנה בקיץ מקבלת מכתב פיטורין מראש העיר הרצליה יעל גרמן.

הכתבה תמיד ישברו אותך: לקבל מכתב פיטורים מהעירייה בכל קיץ , אורלי וילנאי , אוגוסט 2011

בכל קיץ מקבלת שוש בראונשטיין מחדש מכתב פיטורים מהעירייה, כך אין צורך לשלם לה בחודשי החופש; לדמי אבטלה היא לא זכאית. אז מה אם מנכים לה דמי ביטוח לאומי

הסיפור של שוש בראונשטיין מכיל את תמצית התסכול הקיומי של מי שמנסה להתפרנס במדינה הזאת בכבוד. במחאת האוהלים אולי לא קוראים לתחושה הזאת בשם, אבל אין ספק שהיא אחת הסיבות המרכזיות ליציאתם של אנשים לרחובות: התחושה שלא משנה כמה תתאמץ להיות חזק וחרוץ - תמיד ימצאו את הדרך לשבור אותך.

בראונשטיין היא בת 60. 22 שנה עבדה בתעשייה הצבאית עד שב-2003 נכפתה עליה יציאה לפנסיה מוקדמת בשל צמצומים. בגיל 52 היא מצאה את עצמה בחוץ, עם פנסיה של 5,275 שקל ברוטו והמון יכולת ורצון להמשיך לעבוד ולהתפרנס, אלא שמולה ניצב שוק תעסוקה שבאופן עקבי מפנה עורף לנשים בגיל הזה.

לפני חמש שנים היא מצאה סוף סוף עבודה בעיריית הרצלייה, כסייעת טיפולית לילדים עם צרכים מיוחדים. חצי משרה, 25.87 שקל לשעה, אבל זה מה שיש, ועל זה, גמלה ההחלטה בלבה, היא מסתערת. אלא שלפני שלוש שנים הוחלט בעירייה, שסייעות לא תקבלנה קביעות, וכך בכל שנה ב-20 ביוני היא מפוטרת ורק כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים מודיעים לה שהיא ממשיכה. אתמול, למשל, קיבלה הודעה שהיא מתחילה את שנת הלימודים. מין ריטואל שכזה. כך מרוויחים בעירייה, המעסיק של בראונשטיין, פעמיים: גם לא מחויבים לשאת במימון זכויותיה, שכן היא "זמנית", וגם חוסכים כי לא משלמים לה שכר בקיץ.

בכל שנה פונה בראונשטיין אל הביטוח הלאומי בבקשה לקבל דמי אבטלה לחודשי הקיץ. אלא ששם היא מוגדרת כ"עשירה" - פנסיה של 5,275 שקלים, מתברר, מבטלת את הזכות לדמי אבטלה. האבסורד זועק, שכן גם מהפנסיה וגם מהשכר בעירייה מנכים לה דמי ביטוח לאומי.

"הקונץ של העירייה וההתחשבנות של הביטוח הלאומי - לאן הם מכוונים אותי?" היא שואלת, "שאלך לעבוד בשחור, כמו המטפלות? שלא אשלם מסים? הדרך היחידה להרוויח יותר היא לרמות ואני לא מסוגלת". בראונשטיין פנתה פעם אחר פעם לביטוח הלאומי בבקשה שיסבירו לה למה היא משלמת מסים כחוק, אבל החוק מונע ממנה את זכויותיה; התשובה היא שזה החוק.

בינתיים היא כלואה במלכוד הזה, מצד אחד בגיל 60 היא לא מוצאת עבודה אחרת, מצד אחר היא לא מצליחה להתקיים מהפנסיה בלבד. מלשכת שר הרווחה משה כחלון השיבו לה שהנושא בבדיקה.

בינתיים פנינו לאתר "ישראל הוגנת", שאנשיו מלווים לבתי המשפט את הנתקלים בחומות המערכת - ויש הצלחות. מייסד האתר, קובי וולך, טוען שלפי סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורין התנהלות העירייה לכאורה אינה חוקית. לגבי הביטוח הלאומי ספק אם אפשר לעשות משהו, לדבריו, אבל הבטיח לטפל בעניין הפיטורים החוזרים, ואנחנו מבטיחים ללוות את המהלך.

מעיריית הרצליה נמסר בתגובה, כי "גברת בראונשטיין מועסקת בעירייה בתפקיד חונכת לילד בעל צרכים מיוחדים הלומד בחינוך הרגיל. בהתאם לחוקת העבודה, עובדי השלטון המקומי (הסכם קיבוצי) בתפקיד זה מועסקים רק במשך שנת הלימודים ואינם זכאים לקבל קביעות בעבודתם בעירייה. מאחר שאין הם מקבלים שכר מהעירייה בחופשת הקיץ, הם זכאים לדמי אבטלה מהביטוח הלאומי. אנחנו אף ממלאים בעבורם את הטפסים הרלוונטיים".

קישורים:

יום שישי, 25 בפברואר 2011

סיפור עובד זר ותיק בבית יעקב וינשטיין - מנהל השקעות ראשי במגדל שוקי הון

רשת ב - פברואר 2011 - יעקב וינשטיין מנהל שקעות ראשי במגדל שוקי הון (שכר חודשי של כ- 700,000 שקלים בחודש) העסיק לכאורה עובד זר ללא רישיון לעבודות ביתו במשך 16 שנה.

בוקר אחד מסר וינשטיין לעובד 300 לירות סטרלינג (פאונד) ופיטר אותו.

כשפנה העובד בעניין פיטוריו לעמותת קו לעובד, עצרה אותו בביתו רשות ההגירה בתוך 4 ימים וכלאה אותו בכלא גבעון.
.

.
הכתבה עובד זר פיליפיני תובע 200 אלף שקל מיעקב וינשטיין , The marke , עידו סלומון , 28.02.2011

העובד הזר טוען כי הועסק 14 שנה בעבודות ניקיון בבית המשפחה בכפר שמריהו וכשפנה לעזרה - נעצר

לרשימת הנחשדים בהעסקת עובד זר בביתם ללא היתר נוסף בסוף השבוע שם חדש: יעקב וינשטיין, מנהל ההשקעות הראשי בבית ההשקעות מגדל שוקי הון. מורילו רוגליו, עובד זר מהפיליפינים, טוען כי הועסק במשך כ-14 שנה בעבודות ניקיון בבית משפחת וינשטיין בכפר שמריהו. לטענתו, בסוף ינואר פיטר אותו ויינשטיין - והציע לו 300 ליש"ט כפיצויים. העובד פנה לקו לעובד בבקשה לסיוע, הארגון פנה לוינשטיין, וזה הפנה לעורך דינו. כמה ימים לאחר מכן נעצר רוגליו בידי שוטרי מינהלת ההגירה, אך עורך הדין של וינשטיין טרם חזר לקו לעובד.

מתצהיר שיוגש הבוקר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב עולה כי בתחילה היה שכרו של רוגליו 800 דולר בחודש, והוא קיבל 200 שקל בכל סוף שבוע. מ-2002 ירד שכרו ל-600 דולר בחודש, ועוד 500 שקל בסופי השבוע. במהלך כל התקופה עד לפיטוריו עבד בניקיון, בבישול ובגיהוץ בבית המשפחה במשך חמישה ימים בשבוע, משבע בבוקר עד ארבע אחר הצהריים. הוא המשיך לעבוד גם בשעות הערב אם מעסיקו אירח בביתו. בתצהיר נטען כי במשך כל תקופת העסקתו, שהיתה ללא אשרת עבודה, לא קיבל רוגליו דמי הבראה, דמי חופשה, תשלום עבור שעות נוספות או עבור עבודה בימי מנוחה. בתביעה יבקש העובד מבית הדין לפסוק לו פיצויים בסך כולל של כ-200 אלף שקל.

עו"ד עידית לבוביץ' מקו לעובד: "ב-20.2 שוחחתי עם מר וינשטיין, שאמר שיעביר את העניין לטיפול עורך דינו, וארבעה ימים לאחר מכן נעצר העובד. אנו מקווים שמעסיקים בישראל יבינו שזכויות העובד אינן תלויות במעמדו החוקי, ושמאסר של עובדים על ידי יחידת עוז לא יגן עליהם מפני תשלום חובותיהם לעובדים".

ממגדל שוקי הון נמסר כי מדובר במקרה פרטי וכי יש לפנות לוינשטיין עצמו לתגובה.

וינשטיין לא הסכים להעביר את תגובתו לדברים.