הכתבה מחירי תחליפי החלב בישראל מהגבוהים בעולם , רותי לוי , פברואר 2012 , TheMarker
היצרניות של תחליפי החלב משלמות בנדיבות למחלקות היולדות תמורת בלעדיות למוצריהן ■ הצעת חוק חדשה מבקשת לעצור זאת ומאיימת על זרם הלקוחות השבויים של סימילאק ומטרנה
פרק הזמן הקצר שבו שהתה אלה, 36, במחלקת היולדות של בית החולים שבו ילדה את בנה הבכור לפני שלושה חודשים, הספיק לה, לדבריה, כדי להבין ש"מחלקת היולדות היא למעשה זירת קרב בין אחיות ליועצות הנקה".
"היועצות מעודדות הנקה בצורה כמעט פאנטית", היא אומרת. "מנגד, האחיות בדרך כלל המעיטו מערך ההנקה, והמטרה שלהן היתה בעיקר להעביר את המשמרות שלהן עם כמה שפחות בכי של תינוקות. בכל פעם שבאתי להניק, הציעו לי גם תחליף חלב: 'זה רק השלמה, רק 30 סמ"ק', 'בואי ניתן לו סימילאק, מסכן, הוא לא שבע'. מכיוון שיועצות ההנקה נמצאות במחלקות היולדות רק בשעות הבוקר, ברור מי פה מנצח. שלושה שבועות אחרי שהגעתי הביתה, הגיעה אלי גם מעטפה עם דוגמית של סימילאק וחוברת קופונים".
אלה זיהתה נכון: במחלקות היולדות באמת מתקיים קרב איתנים בנוגע לתרכובות המזון לתינוקות (תמ"ל) המשמשות תחליפי חלב אם, אבל הקרב האמיתי הוא בכלל לא בין האחיות ליועצות ההנקה, אלא קשור בהרבה מאוד כסף - ועובר הרחק מעל לראשן של היולדות: מדובר בקרב בין יצרניות תחליפי החלב, שנלחמות על הזכות להיכנס לתוך מחלקות היולדות ולהיות המותג שניתן כמזון לילודים. הסיבה פשוטה מאוד: מחקרים מצביעים כי מרבית היולדות (60%) שיוצאות מבתי החולים, ממשיכות להשתמש באותו מותג שניתן לתינוק שלהן בבית החולים.
אלה אמנם עדיין מניקה את בנה, אבל אם תחליט להפסיק, כך מראים המחקרים, רוב הסיכויים שהיא תיתן לבנה סימילאק. ופה בדיוק קבור הכלב. ההשקעה הכי אפקטיבית של יצרניות תחליפי החלב מתחילה כבר בחדר היולדות - הן יודעות שזהו הבסיס האיתן ביותר לבנייה של קהל לקוחות נאמן - והן מוכנות לשלם לבתי החולים הון עתק תמורת הזכות להיות המותג הראשון שהאם תיחשף אליו.
העסקה עובדת בהתאם: חברות תחליפי החלב דורשות מבתי החולים בלעדיות - כלומר בכל בית חולים מחזיקים רק במותג אחד. בתמורה דורשים בתי החולים מהחברות תשלום "תגמולים" ואספקה של התמ"ל בחינם וללא הגבלה. גובה התגמולים ואספקת התמ"ל מגיע לכ-50 מיליון שקל בשנה, שמפוזרים בין 26 בתי החולים ליולדות הפועלים בישראל.
הדואופול השולט
שוק תרכובות המזון לתינוקות, אחד השווקים הריכוזיים בישראל, מגלגל מחזור שנתי של כ-500 מיליון שקל ומורכב, לכאורה, מארבעה שחקנים: מטרנה (אסם-נסטלה), סימילאק (פרומדיקו), אופטימיל (מדיצ'י מדיקל) ונוטרליון (טבע), שהושק בסוף 2011. אך למעשה, מדובר בדואופול: סימילאק ומטרנה מחזיקות ב-97% מהשוק, והן גם היחידות שיש להן נוכחות במוסדות הבריאות בישראל. הן אמנם משלמות על זה הרבה מאוד כסף, אבל הן יודעות שהוא יחזור אליהן במהירה מהצרכנים.
איך זה עובד? בתי החולים מפרסמים מכרזים לחברות התמ"ל אחת לכל שנה עד חמש שנים. חברות התמ"ל מגישות הצעות כספיות - והמרבה במחיר היא הזוכה. המכרזים האלה מהווים חסמי כניסה למתחרות הקטנות בשוק - ולפיכך דוחקים אותן החוצה גם ברשתות השיווק והפארם.
כך, באחד המכרזים האחרונים, שילמה מטרנה לבית החולים שיבא-תל השומר, לפי הערכות, 2.6 מיליון שקל לשנה אך ורק בעבור הזכות לספק לו בחינם את מוצריה.
סימילאק, לעומת זאת, העבירה לקופת חולים כללית (המחזיקה בשבעה בתי חולים, ובהם מאיר, בלינסון, סורוקה וקפלן, שיש בהם מחלקות יולדות גדולות), לפי הערכות, סכום של 7 מיליון שקל לשנה כדי לזכות במכרז - זאת לפני כל חישוב עבור עלות המוצרים שהיא מספקת בחינם. אגב, אלה לא סכומי הכסף היחידים שנכנסים לבתי החולים בזכות היולדות והילודים: הם מקבלים מהמדינה 11,200 שקל עבור כל לידה רגילה ו-170 אלף שקל עבור כל לידת פג. לרוב מדובר בנשים בריאות, ולכן הרווח הוא גדול.
בתי החולים כלל אינם מסתירים את שיקוליהם הכלכליים. במכרז לאספקת תמ"ל של בית החולים אסף הרופא צוין במפורש כי "גובה התמלוגים המשוקלל המוצע לתשלום" מהווה 90% משיקולי הבחירה ו"שביעות רצון" מהווה רק 10% מהשיקולים.
את המחיר הגבוה של סבסוד בתי החולים משלמים הצרכנים: התוצאה היא שוק עם ביקושים קשיחים מאוד, שנקבעים מיום לידתו של התינוק - מה שמבטיח תחרותיות נמוכה בשוק ומחירים גבוהים. הורים בישראל משלמים 18% יותר ממה שמשלמים הורים בארה"ב; 64% יותר מהורים בבריטניה; ו-49% יותר מהמחיר באוסטרליה - כך לפי בדיקה שערך אמון הציבור באמצעות חברת המחקר נילסן.
עם הכשל הזה מבקשת להתמודד הצעת החוק "לעידוד הנקה ושמירה על אופן הזנת התינוק" של חבר הכנסת דני דנון (הליכוד), שצפויה לעלות ביום שני הקרוב לדיון בוועדת הכלכלה. על פי ההצעה של דנון, תרכובות מזון לתינוקות יסופקו למוסדות בריאות ללא מיתוג, במחיר עלות וללא כל תרומה כספית - בצורה שתמנע עידוד לשימוש בהן ותייתר את הסכמי הבלעדיות בין חברות התמ"ל לבין בתי החולים. לדעת דנון, מצב זה של ניטרול האינטרס הכלכלי בהכרח יעודד הנקה בבתי החולים, יחליש את כוחן של מטרנה וסימילאק, ויקדם תחרות והורדת מחירים.
הצעת החוק חשפה גם את שיעור הנטל שמגולגל לצרכנים. חברת מטרנה שלחה לח"כ דנון מכתב, שבו היא מציינת כי "צרכניות התמ"ל משלמות כ-9% נוספים על מחיר המוצר, שמועברים למעשה לבתי החולים, כאילו מדובר היה במס". החברה התחייבה במכתבה להוזיל את מוצרי התמ"ל ב-9% ביום שבו ייכנס חוק ההנקה לתוקף.
דנון סבור כי יש עוד לאן לרדת: "שיעור הרווח של חברות התמ"ל על האריזות קרוב ל-40%. כך נגזר על ההורים להתמודד עם הוצאה של מאות שקלים בחודש. יש אוכלוסיות שנאלצות לדלל את התמיסה ברמות מסוכנות, מכיוון שזה יקר. הצעת החוק תוביל לירידת מחירים".
יועצת הנקה אחת - במשרה חלקית
בתי החולים נכנסו ללחץ מהצעת החוק של דנון. עבורם מדובר בהפסד כספי משמעותי, ולטענתם, בזכות כספי חברות התמ"ל הם מסוגלים להציע שירות טוב יותר ליולדות, גם בתחום ההנקה. "בנו לנו חדר הנקה יוצא מן הכלל לרווחת האמהות והתינוקות", סיפר ד"ר מתתיהו ברקוביץ', רופא ילדים באסף הרופא, בדיון שנערך בוועדת הכלכלה, והוסיף: "לא היינו מקבלים את התקציב הזה משום מקום אחר".
עוד סיפר ד"ר ברקוביץ' בוועדה כי "יועצת הנקה, אני מתבייש לספר, יש רק אחת במשרה חלקית, וגם היא לא על תקן נפרד, אבל בכל זאת משיגים אותו. בכסף שאנחנו מקבלים מהחברות, אנחנו מממנים ליצנים רפואיים. אני מצטט את מנהל בית החולים שלי: כל מכשיר מא.ק.ג ומעלה צריך להשיג מימון של תרומות. אם בבת אחת ינתקו את המשאב הכספי המשמעותי הזה, תהיה כאן בעיה".
בכיר בשוק תחליפי החלב מוסיף כי "גם אם בתי החולים ישלמו כסף על התמ"ל, מדובר בעלות מזערית. זה לא משפיע על האחיות לתת בקבוק או לא. עידוד הנקה מתחיל בצוות הרפואי. כשאחות מאמינה בהנקה, היא תורמת לעידוד הנקה".
דנון לא מקבל את הדברים: "החשש האמיתי של בתי החולים הוא שחקיקה כזו תפתח תיבת פנדורה, שתעודד את משרד הבריאות לבדוק את יחסיהן גם עם חברות התרופות. חברות התמ"ל חיות בבתי החולים, מוציאות את האחיות לימי כיף, מגיעות כל שבוע. מערך התועמלנות בבית החולים הוא מתוחכם, והאחיות יודעות בדיוק מה הן מקבלות ממערכת היחסים הזו, כך שחלקן מרגישות חובה להביא תוצאות. בארגע שחברות התמ"ל יוציאו את הפרסום מבית החולים, הכוחות לא יהיו חזקים כל כך. בטווח הארוך אנחנו חוסכים למדינה מאות מיליוני שקלים על הוצאות בריאות עבור אותם ילדים שנולדים".
גלית אבישי, מנכ"לית ארגון אמון הציבור, טוענת כי "האחריות למימון חדרי הנקה ואחיות מוטלת על מערכת הבריאות עצמה, ואין לקבל מצב שבו משרד הבריאות נותן יד להמשך תשלומים עודפים של הציבור ברכישת תמ"ל ברשתות השיווק, תוך היתר לבתי חולים לגזור קופון על חשבון ציבור ההורים".
אך הצעת החוק של דנון זוכה גם לביקורת קשה: "לא צריך חקיקה כדי לעודד הנקה, בטח לא כדי להסדיר את היחסים בין בתי החולים לחברות - לשם כך צריך רגולציה", אומרת ח"כ ד"ר רחל אדטו (קדימה), לשעבר סגנית מנהל בית החולים הדסה עין כרם. "משרד הבריאות צריך להתערב".
"בסופו של יום, מה שצריך המחוקק לבחון זה האם קיימת אופציה לחברה גדולה להיכנס לשוק התמ"ל בישראל במצב הנוכחי, והתשובה היא כמובן לא", אומר גורם בענף.
ממשרד הבריאות נמסר כי הוא תומך בהצעת החוק של דנון. מכיוון שמדובר ביחסים עסקיים במשרד מאמינים כי ההשפעה של החקיקה שתחול גם על בתי החולים הפרטיים, יהיה משמעותי יותר מאשר התערבות רגולוטרית של המשרד במקרה זה.
עד שהנושא יוסדר, בחוק או ברגולציה, ההורים ימשיכו להיות לקוחות שבויים - ובתי החולים וחברות התמ"ל ימשיכו לצחוק כל הדרך לבנק.
הצעת החוק לעידוד הנקה מרגיזה את האמהות
>> הצעת החוק של ח"כ דני דנון (הליכוד), שאמורה היתה להיות חביבה ביותר על אמהות וארגוני נשים, הצליחה דווקא לעורר מחלוקת וזעם בגלל סעיף 5 שבה: "בית החולים לא יזין יילוד בתרכובת מזון לתינוקות, אלא אם כן האם אישרה זאת בחתימתה על טופס".
הטופס שמציע דנון יכלול מידע על יתרונות ההנקה, על התופעות והמחלות שההנקה מקטינה את שכיחותן ומידע רלוונטי נוסף. סעיף זה הוא נושא למחלוקת ולהתנגדות חריפה מצד אמהות רבות: "לחתום על טופס אישור לתמ"ל, כאילו שאתה מאשר לתת לתינוק שלך משהו פחות טוב או פחות בריא, זאת יהירות וחוצפה", הגיבה אחת האמהות בעמוד הפייסבוק של אתר "נשים מדברות אמהות".
"אנחנו לא צריכות טפסים שיזכירו לנו את החשיבות של חלב אם", אומרת ד"ר גלית דשא, מנכ"לית שדולת הנשים. "אנחנו יודעות שבישראל 2012 סוף סוף יש לנו את הזכות לבחור, והחלטה להחתים אותנו על טופס ובצורה עקיפה לתפוס אותנו ברגע הכי מורכב מבחינה רגשית בחיים שלנו. זו החלטה פוגענית, פטרונית ופטריאכלית. מישהו גורם לנו לחשוב שאם לא נניק, אנחנו גורמות לילדים שלנו נזקים איומים. רוצים לעודד הנקה? אפשרו לנשים מרחב החלטה בריא, תנו להן את מערך התמיכה במימון המדינה - ולא להפחיד ולאיים".
הביקורת על הסעיף מגיעה גם מהמערכת: בהסתדרות הרפואית הסבירו כי החתמה על טפסים תכביד על המערכת בעומס מינהלי מיותר ותרבה בלבול בקרב היולדות.
"החוק מנוסח בצורה בעייתית, מכיוון שהוא מנסה לרקוד על כמה חתונות במקביל", אומר בכיר בשוק. "ישראל נחשבת למדינה בעלת שיעור הנקה גבוה ביחס לעולם, והצעת החוק לא נולדה מהכיוון הזה. יותר טוב לדנון להוציא את עידוד ההנקה מהסיפור ולהכריז בפשטות שהוא נלחם בדואופול".
ומה אומר דנון? "אפשר לקדם גם את ההנקה וגם את הפסקת הדואופול. אנחנו נסכים שכספים מסוימים יועברו לקרן לעידוד הנקה, אבל לא נסכים לקשר הישיר בין מנהל בית החולים לבין חברת התמ"ל". עם זאת, הוסיף, "הרעיון לטופס הגיע מהאמנה הבינלאומית לעידוד הנקה. הוא לא מהות החוק ואנחנו פתוחים לשינויים בנושא זה".
יום שני, 27 בפברואר 2012
יום שלישי, 21 בפברואר 2012
כללית סמייל משתיקה מטופלים: "נפצה אותך, בתנאי שלא תפני לתקשורת"
הכתבה ש.ל.ה: "נפצה אותך, בתנאי שלא תפני לתקשורת" , ynet , מירב קריסטל , ינואר 2011
צרכנית שהשתמשה בשירותי כללית סמייל, ביקשה את הכסף בחזרה אחרי שלטענתה לא היתה זקוקה לטיפול השיניים היקר שרשמו לה. היא נתבקשה לחתום על כתב ויתור שכלל סעיף סודיות. בעקבות פניית ynet מסרו בש.ל.ה: "נוריד את הסעיף"
כמה עולה שתיקה של צרכנים? לקוחת קופת חולים כללית שביקשה החזר כספי ממרפאת כללית סמייל, קיבלה דרישה טרם תשלום: חתמי על חוזה במסגרתו את מוותרת על תביעה ומתחייבת לשמור על סודיות ולא לפרסם את דבר החוזה וההחזר באמצעי התקשורת.
רשת מרפאות השיניים כללית סמייל מנוהלת על ידי ש.ל.ה - שירותים רפואיים בע"מ. זוהי חברת בת של הכללית המאוגדת כישות משפטית נפרדת, והיא זו שמפעילה את מרפאות כללית סמייל בכל רחבי הארץ. הנוהל הזה, יצא תחת ידה.
הצרכנית ההמומה, החליטה להפר את האיסור שבחוזה, משום שבעלה חתם עליו, והיא החליטה להעבירו לידי ynet. "חשבתי שאנשים חלשים ממני מתבקשים לחתום על החוזה הזה", היא מספרת.
"אני קיבלתי אותו אחרי שהתחלתי סדרת טיפולים במרפאה של כללית סמייל, ושילמתי עבורה 30 אלף שקל מראש. חשתי שהטיפול אינו מתאים לי, לכן התייעצתי עם רופאים אחרים וגיליתי שאכן, הטיפול היקר שביקשו לערוך לי בכללית, הוא כנראה טיפול מיותר. כדי לקבל את חלק מהצ'קים בחזרה, הם ביקשו ממני לחתום על כתב ויתור וסודיות דרקוני במיוחד.
"לפי כתב הוויתור, הם אוסרים עלי לפנות לאמצעי התקשורת. ככתוב: 'אני מתחייב/ת לשמור פרטי כתב ויתור זה בסודיות ולא לפרסמו בעצמי, או באמצעות מי מטעמי באמצעי התקשורת ו/או בכל אמצעי פומבי אחר'.
"בחוזה נכלל איסור נוסף, שלדעתי הוא שנוי במחלוקת. נאמר בו כי עלי להצהיר שלא אגיש בקשה לתביעה לבית-המשפט או לביטוח הלאומי. נתבקשתי לחתום כי 'אני מוותרת באופן סופי ומוחלט על כל טענה, או דרישה או תביעה מש.ל.ה או חברת הביטוח AMEV או שילוח חברה לביטוח בע:מ או אמ.סיאי. בע"מ ו/או שליחיהם ו/או עובדיהם, ו/או כל מי שהוא מטעמם ו/או מכוחם.
"עוד נתבקשתי להצהיר כי 'אני מוותרת על כל תביעה כספית או אחרת, בגין ועקב הטיפולים שטיפלו בי, וכל הנ"ל, לרבות בגין ועקב נזק, כאב, סבל ואי נוחות, הוצאות כלשהן, צורך במתן טיפולים נוספים ו-או עלותם הכספית'.
ובכל זאת, הדרך לבית-המשפט אינה חסומה
"ומה אם לא יתנו לי את כל הסכום וכן ארצה לתבוע? ומה אם אגלה שנגרמה לי עוגמת נפש עקב טיפול לא נכון? איך הם חוסמים ממני את האפשרות הזאת? ומה לגבי אנשים שלא יודעים את זכויותיהם: עולים, קשישים, נטולי אמצעים שחותמים על החוזה הזה מדי יום"?
ובכל זאת, ידע מי שחתם על חוזה דומה שהדלת של היכל בית המשפט אינה תמיד סגורה בפניו, למרות הכתוב בחוזה. אם נגרם לחותמת נזק, והשבה בלבד אינה מספיקה לה והיא חושבת שמגיע לה גם פיצוי, היא בהחלט תוכל לתבוע את החברה, על אף החתימה על החוזה הזה. זאת בתנאי שתוכיח שחתמה עליו בתנאי לחץ, משום שהיתה זקוקה לכסף שלה בחזרה.
תגובת הנהלת ש.ל.ה: "מדובר בסעיף שצורף כדרישה של חברת הביטוח של ש.ל.ה. הנהלת ש.ל.ה פנתה לחברת הביטוח ובעצה אחת הוחלט להסיר את הסעיף".
צרכנית שהשתמשה בשירותי כללית סמייל, ביקשה את הכסף בחזרה אחרי שלטענתה לא היתה זקוקה לטיפול השיניים היקר שרשמו לה. היא נתבקשה לחתום על כתב ויתור שכלל סעיף סודיות. בעקבות פניית ynet מסרו בש.ל.ה: "נוריד את הסעיף"
כמה עולה שתיקה של צרכנים? לקוחת קופת חולים כללית שביקשה החזר כספי ממרפאת כללית סמייל, קיבלה דרישה טרם תשלום: חתמי על חוזה במסגרתו את מוותרת על תביעה ומתחייבת לשמור על סודיות ולא לפרסם את דבר החוזה וההחזר באמצעי התקשורת.
רשת מרפאות השיניים כללית סמייל מנוהלת על ידי ש.ל.ה - שירותים רפואיים בע"מ. זוהי חברת בת של הכללית המאוגדת כישות משפטית נפרדת, והיא זו שמפעילה את מרפאות כללית סמייל בכל רחבי הארץ. הנוהל הזה, יצא תחת ידה.
הצרכנית ההמומה, החליטה להפר את האיסור שבחוזה, משום שבעלה חתם עליו, והיא החליטה להעבירו לידי ynet. "חשבתי שאנשים חלשים ממני מתבקשים לחתום על החוזה הזה", היא מספרת.
"אני קיבלתי אותו אחרי שהתחלתי סדרת טיפולים במרפאה של כללית סמייל, ושילמתי עבורה 30 אלף שקל מראש. חשתי שהטיפול אינו מתאים לי, לכן התייעצתי עם רופאים אחרים וגיליתי שאכן, הטיפול היקר שביקשו לערוך לי בכללית, הוא כנראה טיפול מיותר. כדי לקבל את חלק מהצ'קים בחזרה, הם ביקשו ממני לחתום על כתב ויתור וסודיות דרקוני במיוחד.
"לפי כתב הוויתור, הם אוסרים עלי לפנות לאמצעי התקשורת. ככתוב: 'אני מתחייב/ת לשמור פרטי כתב ויתור זה בסודיות ולא לפרסמו בעצמי, או באמצעות מי מטעמי באמצעי התקשורת ו/או בכל אמצעי פומבי אחר'.
"בחוזה נכלל איסור נוסף, שלדעתי הוא שנוי במחלוקת. נאמר בו כי עלי להצהיר שלא אגיש בקשה לתביעה לבית-המשפט או לביטוח הלאומי. נתבקשתי לחתום כי 'אני מוותרת באופן סופי ומוחלט על כל טענה, או דרישה או תביעה מש.ל.ה או חברת הביטוח AMEV או שילוח חברה לביטוח בע:מ או אמ.סיאי. בע"מ ו/או שליחיהם ו/או עובדיהם, ו/או כל מי שהוא מטעמם ו/או מכוחם.
"עוד נתבקשתי להצהיר כי 'אני מוותרת על כל תביעה כספית או אחרת, בגין ועקב הטיפולים שטיפלו בי, וכל הנ"ל, לרבות בגין ועקב נזק, כאב, סבל ואי נוחות, הוצאות כלשהן, צורך במתן טיפולים נוספים ו-או עלותם הכספית'.
ובכל זאת, הדרך לבית-המשפט אינה חסומה
"ומה אם לא יתנו לי את כל הסכום וכן ארצה לתבוע? ומה אם אגלה שנגרמה לי עוגמת נפש עקב טיפול לא נכון? איך הם חוסמים ממני את האפשרות הזאת? ומה לגבי אנשים שלא יודעים את זכויותיהם: עולים, קשישים, נטולי אמצעים שחותמים על החוזה הזה מדי יום"?
ובכל זאת, ידע מי שחתם על חוזה דומה שהדלת של היכל בית המשפט אינה תמיד סגורה בפניו, למרות הכתוב בחוזה. אם נגרם לחותמת נזק, והשבה בלבד אינה מספיקה לה והיא חושבת שמגיע לה גם פיצוי, היא בהחלט תוכל לתבוע את החברה, על אף החתימה על החוזה הזה. זאת בתנאי שתוכיח שחתמה עליו בתנאי לחץ, משום שהיתה זקוקה לכסף שלה בחזרה.
תגובת הנהלת ש.ל.ה: "מדובר בסעיף שצורף כדרישה של חברת הביטוח של ש.ל.ה. הנהלת ש.ל.ה פנתה לחברת הביטוח ובעצה אחת הוחלט להסיר את הסעיף".
יום ראשון, 19 בפברואר 2012
כללית סמייל - איך מצא רופא 9 חורים בשיניים בריאות לחלוטין?
הכתבה איך מצא רופא 9 חורים בשיניים בריאות לחלוטין? , מירי מיכאלי , ערוץ 10 , פברואר 2012
ענת הגיעה לבדיקה שגרתית במרפאת "כללית סמייל" בבית שאן ונדהמה: לא פחות מ-9 חורים התגלו בפיה. בעצת בן משפחה, היא הלכה לרופא פרטי שאמר שאין בשיניה ולו חור אחד. המרפאה בתגובה: "הצענו בדיקה נוספת, אך היא סירבה"
.
.
ענת, 31, הגיעה למרפאת "כללית סמייל" בבית שאן אחרי לידת בנה, כדי לבדוק את מצב השיניים שלה. אחרי צילום ובדיקה על ידי רופא, נאמר לה שיש בפיה לא פחות מתשעה חורים.
"הם רצו להתחיל את הטיפול באותו רגע", היא מספרת על הטיפול שהיה אמור לעלות לה לא פחות מ-2,277 שקל. "חצי שנה לא ידעתי מאיפה אגייס את הכסף". אז, בהמלצת קרוב משפחה היא פנתה לייעוץ נוסף אצל רופא שיניים פרטי. "בצילום, הוא גילה שאין לי בכלל חורים", היא משחזרת.
מומחים טוענים שהמקרה של ענת הוא לא הראשון. "כללית סמייל", חברת בת עצמאית של קופת חולים כללית, ובה כל רופא שיניים מקבל אחוזים על כל הליך רפואי. "קונים אותם כשאומרים להם: 'בואו, תעשו בדיקה בחינם'", מסבירה סייעת לרופא שיניים. "אנשים, יש להם אמון ברופא".
מרשת "כללית סמייל" נמסר: מדובר במטופלת אשר עברה בדיקה לפני שמונה חודשים, ולא ניתן להתייחס אליה מקצועית היום, ללא בדיקה קלינית עכשווית. נציין כי קיימות גישות טיפוליות שונות - אחת מהן נוטה לבצע "סתימות" כבר במצב התחלתי של מחלת העששת. בעקבות בדיקת הרופא, נקבעה למטופלת תוכנית טיפול כזאת שממנה עולה כי מדובר בשיניים קבועות שבהן כפי הנראה - נצפתה עששת במשטחים הלעיסים. חשוב לציין כי מוקדי עששת במשטחי הלעיסה, אינם בהכרח מודגמים בצילומי רנטגן. היום, עם פנייתה של המטופלת אלינו, הוצע לה לעבור בדיקה נוספת חינם על ידי מנהל המרפאה, אך היא סירבה.
קישורים:
ענת הגיעה לבדיקה שגרתית במרפאת "כללית סמייל" בבית שאן ונדהמה: לא פחות מ-9 חורים התגלו בפיה. בעצת בן משפחה, היא הלכה לרופא פרטי שאמר שאין בשיניה ולו חור אחד. המרפאה בתגובה: "הצענו בדיקה נוספת, אך היא סירבה"
.
.
ענת, 31, הגיעה למרפאת "כללית סמייל" בבית שאן אחרי לידת בנה, כדי לבדוק את מצב השיניים שלה. אחרי צילום ובדיקה על ידי רופא, נאמר לה שיש בפיה לא פחות מתשעה חורים.
"הם רצו להתחיל את הטיפול באותו רגע", היא מספרת על הטיפול שהיה אמור לעלות לה לא פחות מ-2,277 שקל. "חצי שנה לא ידעתי מאיפה אגייס את הכסף". אז, בהמלצת קרוב משפחה היא פנתה לייעוץ נוסף אצל רופא שיניים פרטי. "בצילום, הוא גילה שאין לי בכלל חורים", היא משחזרת.
מומחים טוענים שהמקרה של ענת הוא לא הראשון. "כללית סמייל", חברת בת עצמאית של קופת חולים כללית, ובה כל רופא שיניים מקבל אחוזים על כל הליך רפואי. "קונים אותם כשאומרים להם: 'בואו, תעשו בדיקה בחינם'", מסבירה סייעת לרופא שיניים. "אנשים, יש להם אמון ברופא".
מרשת "כללית סמייל" נמסר: מדובר במטופלת אשר עברה בדיקה לפני שמונה חודשים, ולא ניתן להתייחס אליה מקצועית היום, ללא בדיקה קלינית עכשווית. נציין כי קיימות גישות טיפוליות שונות - אחת מהן נוטה לבצע "סתימות" כבר במצב התחלתי של מחלת העששת. בעקבות בדיקת הרופא, נקבעה למטופלת תוכנית טיפול כזאת שממנה עולה כי מדובר בשיניים קבועות שבהן כפי הנראה - נצפתה עששת במשטחים הלעיסים. חשוב לציין כי מוקדי עששת במשטחי הלעיסה, אינם בהכרח מודגמים בצילומי רנטגן. היום, עם פנייתה של המטופלת אלינו, הוצע לה לעבור בדיקה נוספת חינם על ידי מנהל המרפאה, אך היא סירבה.
קישורים:
- תחקיר: כמה קל להשיג את כל הפרטים הרפואים של מבוטחי קופת חולים כללית? - הכתבה תחקיר: כמה קל להשיג את כל הפרטיים הרפואים של מבוטחי קופת חולים כללית? , יואב אבן , חדשות 2 , ינואר 2012 - המידע האישי האינטימי ביותר – נמצא בגיליון הרפואי שבקופת החולים. כעת אנחנו חושפים כאן שהגיליונות של מחצית מאזרחי ישראל - פרוצים לגמרי. השירות של קופת חולים כללית מאפשר לכל אחד לקבל נתונים על המבוטחים שלה, בקלות בלתי נתפסת...
שירותי בריאות כללית מרעילה את חבריה הקשישים בתרופות פי 5 - מסקנות מבקר המדינה דו"ח שנתי 61ב - מאי 2011 - בפרק טיפול מרובה תרופות לקשישים מדו"ח ביקורת 61ב (פורסם במאי 2011) חשף מבקר המדינה כי הרופאים בקופת חולים כללית "מתפרעים" משיקולים תמוהים במתן 8 תרופות או יותר לקשישים...
האם קופת חולים כללית עושקת ניצולי שואה מזה עשרות שנים? - אפריל 2010 - ניצולת שואה גאולה בויטלר בת 90 מחיפה הגישה תביעה ייצוגית על סך שבע מאות מיליון שקלים נגד קופ"ח כללית. התביעה, על סך 700 מיליון שקלים, הוגשה נגד קופת חולים הכללית - ועל פיה היא לא החזירה במשך עשרות שנים, לניצולי השואה הוצאות רפואיות שאת התמורה עבורן קיבלה מכספי הפיצויים מגרמניה..
יום שישי, 17 בפברואר 2012
הסוכנות היהודית סוגרת מרכזים ומפטרת עובדים, בכיריה חוגגים עם שכר מנופח
תחקיר "הארץ": הסוכנות היהודית סוגרת מרכזים ומפטרת עובדים, בכיריה חוגגים עם שכר מנופח , אנשיל פפר , 17.02.2012
יו"ר ועד העובדים נהנה משכר כולל של 100 אלף שקל בחודש. היושב ראש משתכר יותר מראש הממשלה והם לא לבד. הכל, בזמן שהארגון נקלע למשבר
בעוד שבוע, ב-26 בפברואר, יתאסף חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית לארץ ישראל במלון ענבל בירושלים, לכינוס החורף הקבוע. במשך שלושה ימים ינהלו הנאמנים דיונים ארוכים על תכניות אסטרטגיות ותקציביות לשנים הקרובות - מונחים מכובסים לעוד סדרת קיצוצים ופיטורים בעידן שבו סובלת הסוכנות מירידה מתמדת בהכנסות מתרומות, ומשרדי ממשלה, ארגונים יהודיים גדולים ותורמים מרכזיים מנהלים מאחורי הקלעים מאבק עז על הצורך בהמשך קיומה. ובעוד הנאמנים בוחנים את הגירעון המתמיד של הסוכנות, כדאי להם לעיין בדו"ח הכספי השנתי ל-2010, שהגיש הארגון לפני שלושה חודשים לרשות המסים האמריקאית (IRS). שם, בין 40 עמודיו, הם ימצאו את החלק המעניין ביותר - רשימת 22 המשתכרים הגדולים של הסוכנות.
השם המוכר ביותר ברשימה, זה שהעין צדה מיד, הוא יו"ר הסוכנות, נתן שרנסקי. במשך עשרות שנים היה בסוכנות נוהג לא רשמי - להצמיד את משכורתו של ראש הארגון היהודי הגדול בעולם לזו של ראש ממשלת ישראל. אבל שכרו החודשי הכולל של שרנסקי הוא 64 אלף שקל, שלושים אחוז יותר משל מי שמינה אותו, בנימין נתניהו. על פי נתוני משרד ראש הממשלה, ב-2010 היה שכרו השנתי של נתניהו 590 אלף שקל. שרנסקי לעומתו נהנה ב-2010 משכר כולל של 214 אלף דולר - או 770 אלף שקל. יש שיאמרו שאין זה סכום אסטרונומי כשמדובר במנהל של ארגון בינלאומי, אבל הסוכנות היהודית היא ארגון ישראלי ציבורי, שבסיסו בירושלים, עיר מגוריו של שרנסקי.
אבל שרנסקי לא נמצא ממילא בראש רשימת מקבלי השכר של הסוכנות היהודית ל-2010. למעשה הוא מדורג רק במקום הרביעי, הרחק מאחורי מספר אחת ברשימה, היושב מעבר לים, בעיר ניו יורק, מקום משכנו של מטה הסוכנות בארה"ב. שיאן השכר הזה הוא מישה גלפרין, מנכ"ל ונשיא החברה הבת Jewish Agency International Development (JAID) והאיש החולש על מנגנון גיוס התרומות העולמי של הסוכנות. על פי הדו"ח ל-IRS, ב-2010 היה שכרו הכולל של מגייס הכספים הראשי 478 אלף דולר (1.72 מיליון שקלים), נתון המשקף שבעה חודשי עבודה בלבד, שכן גלפרין התחיל לעבוד בסוכנות רק ביוני אותה שנה. החבילה המלאה, הכוללת החזרי הוצאות נדיבים והפרשים פנסיוניים, קרובה ל-750 אלף דולר - 2.7 מיליון שקלים.
גלפרין הוא פסיכולוג קליני לשעבר שכיהן כמנכ"ל הפדרציה היהודית של אזור וושינגטון הבירה ולפני כן היה חבר הנהלת הפדרציה היהודית של ניו יורק במשך שנים אחדות. עם גיוסו לסוכנות הוא החליף שני בעלי תפקידים בכירים - את מנכ"ל השלוחה בצפון אמריקה ואת מנהל פיתוח המשאבים (מגייס התרומות הראשי), שישב עד אז במטה בירושלים. העובדה הזאת סייעה לסוכנות להציג את הגיוס כהישג כפול: הארגון הצליח לצרף לשורותיו את אחד המנהלים הבולטים בממסד היהודי-האמריקאי ובו בזמן לחסוך כסף. בפועל לא הביא המינוי לחיסכון. להפך. גלפרין משתכר כמעט כפליים מהמנכ"לית הקודמת בצפון אמריקה, מקסין פינקלשטיין, ואילו ג'ף קיי, מנהל פיתוח המשאבים, השתכר 197 אלף דולר בשנה, קצת יותר מרבע משכרו של מגייס הכספים הראשי החדש. קיי, שעזב את הסוכנות בעקבות מינויו של גלפרין, קיבל פיצויי פרישה של שנת משכורת.
אישים בסוכנות שהיו מעורבים במשא ומתן שקדם לחתימת החוזה עם גלפרין מסבירים כי שרנסקי התחייב בפניו שלא ייפגע כלכלית עקב המעבר מוושינגטון למטה בניו יורק. אלא שכמנכ"ל הפדרציה בוושינגטון הוא התעתד להשתכר באותה שנה כ-400 אלף דולר, והמעבר לניו יורק כמעט הכפיל את משכורתו. בסיס השכר השנתי של גלפרין הוא כחצי מיליון דולר, ולכך נוספים עלות שכירת בית מהודר בשכונת היוקרה קובל היל ברובע ברוקלין (11 אלף דולר בחודש), שכר לימוד לילדיו בבתי ספר יהודיים פרטיים, מכונית וההפרשות הפנסיוניות.
תומכיו של גלפרין טוענים ששכרו משקף את הנורמה בקרב מנכ"לים בארגונים היהודיים הגדולים בארה"ב. אבל טבלת שיאני השכר בממסד היהודי-האמריקאי, המתפרסמת בשבועון "פורוורד", מלמדת כי רק ראש ארגון יהודי אחד קיבל יותר מ-750 אלף דולר ב-2010 - נשיא הישיבה יוניברסיטי, ריצ'רד ג'ואל, ששכרו השנתי הכולל 848 אלף דולר. הבא אחריו הוא מייסד ודיקן מרכז שמעון ויזנטל ומהרבנים הבולטים בארה"ב, מרווין הייר - 722 אלף דולר. רק שמונה מנהלים בכירים הרוויחו יותר מחצי מיליון דולר. מנכ"ל הקהילה היהודית הגדולה בעולם, זו של ניו יורק, שהיה בעבר גם הבוס של גלפרין, השתכר 462 אלף. מבקריו של גלפרין מתעקשים, מכל מקום, שגם אם הוא ראוי לליגת העל של מקבלי השכר בארגונים היהודיים הגדולים, כעובד בארגון המצוי במשבר כלכלי עמוק הוא אינו אמור להתברג לצמרת הליגה.
המספר על התלוש של גלפרין הוא לא הפרט היחיד שהדהים את עובדי הסוכנות שהונחו לנסח את החוזה שלו. גלפרין נהנה מתקופת העסקה מובטחת של חמש שנים, ללא קשר לאיכות ביצועיו. בחוזה הוכנס תנאי ולפיו אם יפוטר בשנתיים הראשונות לעבודתו, הוא יזכה לפיצויים בהיקף של שכר שנתי. אם יפוטר בשלב מאוחר יותר, יזכה לשתי שנות שכר. ואם בתום תקופת החוזה תחליט הסוכנות שלא להמשיך את העסקתו, הוא יזכה במשכורת של שנה נוספת.
שכרו של גלפרין אינו תוספת העלות היחידה לסוכנות. זמן קצר לאחר שהחל בעבודתו הקימה הסוכנות את החברה הבת JAID בראשותו. JAID היתה אמורה להפוך לזרוע גיוס המשאבים המרכזית של הארגון. לחברה החדשה גויסו עשרות עובדים שיפעלו תחת גלפרין, במקביל לעובדיה של שלוחת הסוכנות בצפון אמריקה. בין העובדים החדשים - שני סמנכ"לים בכירים לתחומי הכספים והשיווק ששכרו הכולל של כל אחד מהם כרבע מיליון דולר בשנה.
כיום עדיין אין נתונים רשמיים על מידת הצלחתה של JAID בגיוס תרומות, אבל לדברי עובד ותיק בסוכנות, "זה מבנה ענקי ובזבזני שעדיין לא הצליח להגדיל את התרומות, בזמן ששאר חלקי הארגון מצטמצמים ומפטרים אנשים על ימין ועל שמאל". בסוכנות, לעומת זאת, אומרים שהחברה נוסדה ביוזמת חבר הנאמנים ובשנתה הראשונה גייסה יותר מ-13 מיליון דולר למרות המשבר העולמי.
העסקתו של גלפרין אושרה על ידי מנכ"לה הקודם של הסוכנות, אבל החוזה נחתם על ידי המנכ"ל הנכנס, אלן הופמן, והחשב ירון נוידרפר. בכירים בסוכנות לא היו מרוצים ממנו, אבל אחד מהם אומר: "זו היתה החלטה של שרנסקי. הוא סגר עקרונית עם גלפרין והשאיר לפקידים לסכם את הפרטים".
"זה נראה כמו מהלך נואש של הסוכנות, לאחר שאיבדה את האמון ביכולתה למשוך תורמים יהודים", אומר אחד העובדים, ומכוון לכך שבשנים האחרונות ניכרת בקרב התורמים היהודים הגדולים העדפה גוברת לארגונים קטנים ורעננים יותר, ולמימונם באמצעות קרנות פרטיות. "אבל האמת היא שגם אם גלפרין יתגלה כסופרמן בגיוס תרומות, אף אחד כבר לא יכול לשנות את תדמית הארגון. שום דבר שנעשה לא יגרום לנו להיראות סקסיים כמו ארגונים חדשים דוגמת תגלית, שמושכים את התורמים הרבה יותר".
אחרים בסוכנות מציעים סיבה אישית יותר להעסקתו של גלפרין ולתנאיו המפליגים. מנהיגים בולטים ביהדות אמריקה התנגדו לפני שנתיים וחצי לכוונתו של ראש הממשלה נתניהו למנות את שרנסקי לראשות הסוכנות, מתוך חשש שהוא עוין את שתי התנועות הדתיות הגדולות, הרפורמית והקונסרבטיבית. התורמים האמריקאים הגדולים היו עלולים לחסום את המינוי, ולדעת רבים בסוכנות מאמין שרנסקי כי גלפרין הוא שהצליח לשכנע אותם שיוכלו להסתדר אתו.
יו"ר הוועד היקר במדינה
אם במציאות נתפס שרנסקי כמי שקירב את גלפרין לארגון, בדו"ח השכר מפרידים ביניהם שניים. מספר שתיים ברשימת המשתכרים הגדולים של הסוכנות היהודית ל-2010 אמנם מרוויח הרבה פחות מגלפרין, אבל זהותו מפתיעה אולי הרבה יותר - יונה בצלאלי. תפקידו הרשמי של בצלאלי היה מנהל קרית מוריה, קמפוס הסוכנות בדרום ירושלים, אבל עמדת הכוח האמיתית שלו היתה יו"ר ועד העובדים, תפקיד שמילא במשך עשרות שנים. בצלאלי גם ניהל את קרן הפנסיה של עובדי הסוכנות, אבל גם זה לא מסביר את העובדה שב-2010 הגיע שכרו הכולל ל-331 אלף דולר - 1.2 מיליון שקלים בשנה או 100 אלף בחודש. הנתון הזה הפך אותו ליו"ר ועד העובדים בעל המשכורת הגבוהה ביותר במשק, גבוהה פי שניים גם ממשכורתו של מזכ"ל ההסתדרות, עופר עיני.
"הוא העובד הוותיק ביותר, נמצא כאן 54 שנה, אבל אפילו עם תוספות הוותק, אי אפשר להבין כיצד הגיע למשכורת כזאת", אומר אחד העובדים. "שכרו כולל תוספות ותק על פי המקובל בתקופה שבה החל את דרכו בארגון", טוענים בסוכנות. לא עוד. בסוף דצמבר 2011 פרש בצלאלי. במכתב הפרידה ששלח לעובדים הוא כתב כי "ניהולה היעיל של קרן הפנסיה" בהנהגתו "משמש דוגמה לניהול תקין ויעיל של קרנות הפנסיה הציבוריות".
הבא בתור אחרי בצלאלי ברשימת שיאני השכר של 2010 הוא היועץ המשפטי מרק איסמאילוף, שפרש מאז מתפקידו וחזר למגזר הפרטי. שכרו אמור להיות צמוד לשכרו של שופט בית המשפט העליון, אבל בפועל היה גבוה ממנו בכ-15 אחוז - 231 אלף דולר (832 אלף שקל). שכרו של המנכ"ל אלן הופמן היה 60 אלף שקל בחודש, כמעט פי שניים משכר הברוטו של מנכ"ל משרד ממשלתי.
הופמן אומר ל"הארץ" שההצמדה של משכורות בכירי הסוכנות לאלו הממשלתיות אינה רלוונטית מזמן. "כדי שהארגון יצליח וכדי למשוך כוח אדם איכותי, אנחנו חייבים לפעול על פי אמות מידה של ארגונים בינלאומיים. אנחנו משלמים פחות מארגונים כאלה הפועלים בישראל", הוא אומר.
אלא שחגיגת המשכורות, מנומקת יותר או פחות, נמשכת בעוד הסוכנות מצויה במשבר כלכלי עמוק. המצב הכלכלי בעולם והנטייה הגוברת של הפילנתרופים היהודים לתרום לארגונים קטנים וחדשים יותר הלכו ודלדלו את הכנסותיו של הארגון ששימש לפני קום המדינה הזרוע הביצועית של התנועה הציונית ולאחריו הגוף המרכזי המקשר בין ישראל לתפוצות, מגייס כספים בעולם ופועל לעידוד העלייה.
רק ב-2010 ירדו התרומות בתשעה אחוזים - או ב-32 מיליון דולר - ל-316 מיליון (1.14 מיליארד שקלים). כארגון שמרבית הכנסותיו באמריקה ואילו משכורות עובדיו והשירותים שהוא מקבל משולמים בעיקר בשקלים, היתה בכך פגיעה כפולה - והסוכנות נפגעה קשות גם מהשחיקה המתמשכת בערך המטבע האמריקאי.
נתוני 2011 טרם התפרסמו, אבל לדברי גורמים בסוכנות ההכנסות לבטח לא עלו. למרות זאת אל תצפו ממבקר הפנים של הארגון, אסף סלע, להתריע ברבים על בזבוזים. גם הוא משתתף בחגיגה, עם שכר כולל של 60 אלף שקל - חמישים אחוז יותר ממשכורתו של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס.
ועם זאת, הסוכנות כן התאימה עצמה למצב החדש ונקטה קיצוצים עמוקים. ב-2009 כבר קוצץ תקציבה בכ-10 אחוזים וב-2011 יושמה תכנית אסטרטגית שעיקרה מיזוגן של המחלקות המרכזיות, ביטול מחלקת העלייה וקיצוץ נוסף של כ-75 מיליון שקל. בתהליך הזה פוטרו כ-180 עובדים; ביוני שעבר נמנעו פיטוריהם של 50 עובדים נוספים הודות לוויתור של כלל עובדי הסוכנות על יום חופשה וליציאה לחופשה כפויה באוגוסט. פעילות הסוכנות ברחבי העולם צומצמה, מרכזי קליטה לעולים בישראל נסגרו.
כדי לתאר את אווירת הנכאים השוררת בארגון בהמתנה לסבב הפיטורים הבא משתמש אחד מעובדיו בפסוק מספר תהלים - "יפול מצדך אלף, ורבבה מימינך". גם למישה גלפרין יש נטיות ספרותיות והוא כותב באתר האינטרנט של הסוכנות בלוג בשם "מחשבותיו של מישה". בפוסט האחרון שלו, שנכתב בעקבות חג ההודיה בנובמבר, הוא כתב הרהור על תודות. "אני", הוא כתב בהפגנה מהממת של חוסר מודעות עצמית, "לעולם לא שוכח שאני מקבל המון הכרת תודה".
הסוכנות: המשכורות סבירות
תגובת דובר הסוכנות, חביב רטיג: "השכר של יו"ר ההנהלה, סגן היו"ר והמנכ"ל נקבע על ידי ועדה המורכבת מתורמים החברים בחבר הנאמנים של הארגון. זה של עובדים בכירים נקבעות על ידי ועדה בראשות המנכ"ל. משכורות היו"ר, המנכ"ל, המבקר והיועץ המשפטי אינן גבוהות בעשרות אחוזים ממקבילותיהן בשירות הממשלתי. יתרה מכך, עצם ההשוואה אינה נכונה שכן בתחרות על כוח אדם איכותי אין הסוכנות מתמודדת מול מוסדות הממשלה אלא מול מלכ"רים גדולים אחרים. בשוק זה המשכורות גבוהות בהרבה מהמקובל בממשלה ואף בסוכנות עצמה. ראוי לציין כי שום בכיר לא זכה להעלאת שכר מאז 2005. ב-2010 קיבלו על עצמם הבכירים קיצוץ שכר של עשרה אחוזים.
"אשר למישה גלפרין, ועדה של חבר הנאמנים היא שהחליטה לגייס את גלפרין, מהנודעים והמצליחים בעולם הפדרציות בצפון אמריקה. זו הציעה לו חוזה שווה ערך לתנאי העסקתו בוושינגטון רבתי ובתנאים דומים לתנאיהם של בעלי תפקידים דומים בארה"ב. עלות העסקתו ב-2010 כוללת הוצאות חד פעמיות המקובלות בעולם הפילנתרופי האמריקאי, כמו מימון חלק מעלות העתקת משפחתו ומרכז חייו מוושינגטון לניו יורק".
investigations@haaretz.co.il
קישורים:
יו"ר ועד העובדים נהנה משכר כולל של 100 אלף שקל בחודש. היושב ראש משתכר יותר מראש הממשלה והם לא לבד. הכל, בזמן שהארגון נקלע למשבר
בעוד שבוע, ב-26 בפברואר, יתאסף חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית לארץ ישראל במלון ענבל בירושלים, לכינוס החורף הקבוע. במשך שלושה ימים ינהלו הנאמנים דיונים ארוכים על תכניות אסטרטגיות ותקציביות לשנים הקרובות - מונחים מכובסים לעוד סדרת קיצוצים ופיטורים בעידן שבו סובלת הסוכנות מירידה מתמדת בהכנסות מתרומות, ומשרדי ממשלה, ארגונים יהודיים גדולים ותורמים מרכזיים מנהלים מאחורי הקלעים מאבק עז על הצורך בהמשך קיומה. ובעוד הנאמנים בוחנים את הגירעון המתמיד של הסוכנות, כדאי להם לעיין בדו"ח הכספי השנתי ל-2010, שהגיש הארגון לפני שלושה חודשים לרשות המסים האמריקאית (IRS). שם, בין 40 עמודיו, הם ימצאו את החלק המעניין ביותר - רשימת 22 המשתכרים הגדולים של הסוכנות.
השם המוכר ביותר ברשימה, זה שהעין צדה מיד, הוא יו"ר הסוכנות, נתן שרנסקי. במשך עשרות שנים היה בסוכנות נוהג לא רשמי - להצמיד את משכורתו של ראש הארגון היהודי הגדול בעולם לזו של ראש ממשלת ישראל. אבל שכרו החודשי הכולל של שרנסקי הוא 64 אלף שקל, שלושים אחוז יותר משל מי שמינה אותו, בנימין נתניהו. על פי נתוני משרד ראש הממשלה, ב-2010 היה שכרו השנתי של נתניהו 590 אלף שקל. שרנסקי לעומתו נהנה ב-2010 משכר כולל של 214 אלף דולר - או 770 אלף שקל. יש שיאמרו שאין זה סכום אסטרונומי כשמדובר במנהל של ארגון בינלאומי, אבל הסוכנות היהודית היא ארגון ישראלי ציבורי, שבסיסו בירושלים, עיר מגוריו של שרנסקי.
אבל שרנסקי לא נמצא ממילא בראש רשימת מקבלי השכר של הסוכנות היהודית ל-2010. למעשה הוא מדורג רק במקום הרביעי, הרחק מאחורי מספר אחת ברשימה, היושב מעבר לים, בעיר ניו יורק, מקום משכנו של מטה הסוכנות בארה"ב. שיאן השכר הזה הוא מישה גלפרין, מנכ"ל ונשיא החברה הבת Jewish Agency International Development (JAID) והאיש החולש על מנגנון גיוס התרומות העולמי של הסוכנות. על פי הדו"ח ל-IRS, ב-2010 היה שכרו הכולל של מגייס הכספים הראשי 478 אלף דולר (1.72 מיליון שקלים), נתון המשקף שבעה חודשי עבודה בלבד, שכן גלפרין התחיל לעבוד בסוכנות רק ביוני אותה שנה. החבילה המלאה, הכוללת החזרי הוצאות נדיבים והפרשים פנסיוניים, קרובה ל-750 אלף דולר - 2.7 מיליון שקלים.
גלפרין הוא פסיכולוג קליני לשעבר שכיהן כמנכ"ל הפדרציה היהודית של אזור וושינגטון הבירה ולפני כן היה חבר הנהלת הפדרציה היהודית של ניו יורק במשך שנים אחדות. עם גיוסו לסוכנות הוא החליף שני בעלי תפקידים בכירים - את מנכ"ל השלוחה בצפון אמריקה ואת מנהל פיתוח המשאבים (מגייס התרומות הראשי), שישב עד אז במטה בירושלים. העובדה הזאת סייעה לסוכנות להציג את הגיוס כהישג כפול: הארגון הצליח לצרף לשורותיו את אחד המנהלים הבולטים בממסד היהודי-האמריקאי ובו בזמן לחסוך כסף. בפועל לא הביא המינוי לחיסכון. להפך. גלפרין משתכר כמעט כפליים מהמנכ"לית הקודמת בצפון אמריקה, מקסין פינקלשטיין, ואילו ג'ף קיי, מנהל פיתוח המשאבים, השתכר 197 אלף דולר בשנה, קצת יותר מרבע משכרו של מגייס הכספים הראשי החדש. קיי, שעזב את הסוכנות בעקבות מינויו של גלפרין, קיבל פיצויי פרישה של שנת משכורת.אישים בסוכנות שהיו מעורבים במשא ומתן שקדם לחתימת החוזה עם גלפרין מסבירים כי שרנסקי התחייב בפניו שלא ייפגע כלכלית עקב המעבר מוושינגטון למטה בניו יורק. אלא שכמנכ"ל הפדרציה בוושינגטון הוא התעתד להשתכר באותה שנה כ-400 אלף דולר, והמעבר לניו יורק כמעט הכפיל את משכורתו. בסיס השכר השנתי של גלפרין הוא כחצי מיליון דולר, ולכך נוספים עלות שכירת בית מהודר בשכונת היוקרה קובל היל ברובע ברוקלין (11 אלף דולר בחודש), שכר לימוד לילדיו בבתי ספר יהודיים פרטיים, מכונית וההפרשות הפנסיוניות.
תומכיו של גלפרין טוענים ששכרו משקף את הנורמה בקרב מנכ"לים בארגונים היהודיים הגדולים בארה"ב. אבל טבלת שיאני השכר בממסד היהודי-האמריקאי, המתפרסמת בשבועון "פורוורד", מלמדת כי רק ראש ארגון יהודי אחד קיבל יותר מ-750 אלף דולר ב-2010 - נשיא הישיבה יוניברסיטי, ריצ'רד ג'ואל, ששכרו השנתי הכולל 848 אלף דולר. הבא אחריו הוא מייסד ודיקן מרכז שמעון ויזנטל ומהרבנים הבולטים בארה"ב, מרווין הייר - 722 אלף דולר. רק שמונה מנהלים בכירים הרוויחו יותר מחצי מיליון דולר. מנכ"ל הקהילה היהודית הגדולה בעולם, זו של ניו יורק, שהיה בעבר גם הבוס של גלפרין, השתכר 462 אלף. מבקריו של גלפרין מתעקשים, מכל מקום, שגם אם הוא ראוי לליגת העל של מקבלי השכר בארגונים היהודיים הגדולים, כעובד בארגון המצוי במשבר כלכלי עמוק הוא אינו אמור להתברג לצמרת הליגה.
המספר על התלוש של גלפרין הוא לא הפרט היחיד שהדהים את עובדי הסוכנות שהונחו לנסח את החוזה שלו. גלפרין נהנה מתקופת העסקה מובטחת של חמש שנים, ללא קשר לאיכות ביצועיו. בחוזה הוכנס תנאי ולפיו אם יפוטר בשנתיים הראשונות לעבודתו, הוא יזכה לפיצויים בהיקף של שכר שנתי. אם יפוטר בשלב מאוחר יותר, יזכה לשתי שנות שכר. ואם בתום תקופת החוזה תחליט הסוכנות שלא להמשיך את העסקתו, הוא יזכה במשכורת של שנה נוספת.
שכרו של גלפרין אינו תוספת העלות היחידה לסוכנות. זמן קצר לאחר שהחל בעבודתו הקימה הסוכנות את החברה הבת JAID בראשותו. JAID היתה אמורה להפוך לזרוע גיוס המשאבים המרכזית של הארגון. לחברה החדשה גויסו עשרות עובדים שיפעלו תחת גלפרין, במקביל לעובדיה של שלוחת הסוכנות בצפון אמריקה. בין העובדים החדשים - שני סמנכ"לים בכירים לתחומי הכספים והשיווק ששכרו הכולל של כל אחד מהם כרבע מיליון דולר בשנה.
כיום עדיין אין נתונים רשמיים על מידת הצלחתה של JAID בגיוס תרומות, אבל לדברי עובד ותיק בסוכנות, "זה מבנה ענקי ובזבזני שעדיין לא הצליח להגדיל את התרומות, בזמן ששאר חלקי הארגון מצטמצמים ומפטרים אנשים על ימין ועל שמאל". בסוכנות, לעומת זאת, אומרים שהחברה נוסדה ביוזמת חבר הנאמנים ובשנתה הראשונה גייסה יותר מ-13 מיליון דולר למרות המשבר העולמי.
העסקתו של גלפרין אושרה על ידי מנכ"לה הקודם של הסוכנות, אבל החוזה נחתם על ידי המנכ"ל הנכנס, אלן הופמן, והחשב ירון נוידרפר. בכירים בסוכנות לא היו מרוצים ממנו, אבל אחד מהם אומר: "זו היתה החלטה של שרנסקי. הוא סגר עקרונית עם גלפרין והשאיר לפקידים לסכם את הפרטים".
"זה נראה כמו מהלך נואש של הסוכנות, לאחר שאיבדה את האמון ביכולתה למשוך תורמים יהודים", אומר אחד העובדים, ומכוון לכך שבשנים האחרונות ניכרת בקרב התורמים היהודים הגדולים העדפה גוברת לארגונים קטנים ורעננים יותר, ולמימונם באמצעות קרנות פרטיות. "אבל האמת היא שגם אם גלפרין יתגלה כסופרמן בגיוס תרומות, אף אחד כבר לא יכול לשנות את תדמית הארגון. שום דבר שנעשה לא יגרום לנו להיראות סקסיים כמו ארגונים חדשים דוגמת תגלית, שמושכים את התורמים הרבה יותר".
אחרים בסוכנות מציעים סיבה אישית יותר להעסקתו של גלפרין ולתנאיו המפליגים. מנהיגים בולטים ביהדות אמריקה התנגדו לפני שנתיים וחצי לכוונתו של ראש הממשלה נתניהו למנות את שרנסקי לראשות הסוכנות, מתוך חשש שהוא עוין את שתי התנועות הדתיות הגדולות, הרפורמית והקונסרבטיבית. התורמים האמריקאים הגדולים היו עלולים לחסום את המינוי, ולדעת רבים בסוכנות מאמין שרנסקי כי גלפרין הוא שהצליח לשכנע אותם שיוכלו להסתדר אתו.
יו"ר הוועד היקר במדינה
אם במציאות נתפס שרנסקי כמי שקירב את גלפרין לארגון, בדו"ח השכר מפרידים ביניהם שניים. מספר שתיים ברשימת המשתכרים הגדולים של הסוכנות היהודית ל-2010 אמנם מרוויח הרבה פחות מגלפרין, אבל זהותו מפתיעה אולי הרבה יותר - יונה בצלאלי. תפקידו הרשמי של בצלאלי היה מנהל קרית מוריה, קמפוס הסוכנות בדרום ירושלים, אבל עמדת הכוח האמיתית שלו היתה יו"ר ועד העובדים, תפקיד שמילא במשך עשרות שנים. בצלאלי גם ניהל את קרן הפנסיה של עובדי הסוכנות, אבל גם זה לא מסביר את העובדה שב-2010 הגיע שכרו הכולל ל-331 אלף דולר - 1.2 מיליון שקלים בשנה או 100 אלף בחודש. הנתון הזה הפך אותו ליו"ר ועד העובדים בעל המשכורת הגבוהה ביותר במשק, גבוהה פי שניים גם ממשכורתו של מזכ"ל ההסתדרות, עופר עיני.
"הוא העובד הוותיק ביותר, נמצא כאן 54 שנה, אבל אפילו עם תוספות הוותק, אי אפשר להבין כיצד הגיע למשכורת כזאת", אומר אחד העובדים. "שכרו כולל תוספות ותק על פי המקובל בתקופה שבה החל את דרכו בארגון", טוענים בסוכנות. לא עוד. בסוף דצמבר 2011 פרש בצלאלי. במכתב הפרידה ששלח לעובדים הוא כתב כי "ניהולה היעיל של קרן הפנסיה" בהנהגתו "משמש דוגמה לניהול תקין ויעיל של קרנות הפנסיה הציבוריות".
הבא בתור אחרי בצלאלי ברשימת שיאני השכר של 2010 הוא היועץ המשפטי מרק איסמאילוף, שפרש מאז מתפקידו וחזר למגזר הפרטי. שכרו אמור להיות צמוד לשכרו של שופט בית המשפט העליון, אבל בפועל היה גבוה ממנו בכ-15 אחוז - 231 אלף דולר (832 אלף שקל). שכרו של המנכ"ל אלן הופמן היה 60 אלף שקל בחודש, כמעט פי שניים משכר הברוטו של מנכ"ל משרד ממשלתי.
הופמן אומר ל"הארץ" שההצמדה של משכורות בכירי הסוכנות לאלו הממשלתיות אינה רלוונטית מזמן. "כדי שהארגון יצליח וכדי למשוך כוח אדם איכותי, אנחנו חייבים לפעול על פי אמות מידה של ארגונים בינלאומיים. אנחנו משלמים פחות מארגונים כאלה הפועלים בישראל", הוא אומר.
אלא שחגיגת המשכורות, מנומקת יותר או פחות, נמשכת בעוד הסוכנות מצויה במשבר כלכלי עמוק. המצב הכלכלי בעולם והנטייה הגוברת של הפילנתרופים היהודים לתרום לארגונים קטנים וחדשים יותר הלכו ודלדלו את הכנסותיו של הארגון ששימש לפני קום המדינה הזרוע הביצועית של התנועה הציונית ולאחריו הגוף המרכזי המקשר בין ישראל לתפוצות, מגייס כספים בעולם ופועל לעידוד העלייה.
רק ב-2010 ירדו התרומות בתשעה אחוזים - או ב-32 מיליון דולר - ל-316 מיליון (1.14 מיליארד שקלים). כארגון שמרבית הכנסותיו באמריקה ואילו משכורות עובדיו והשירותים שהוא מקבל משולמים בעיקר בשקלים, היתה בכך פגיעה כפולה - והסוכנות נפגעה קשות גם מהשחיקה המתמשכת בערך המטבע האמריקאי.
נתוני 2011 טרם התפרסמו, אבל לדברי גורמים בסוכנות ההכנסות לבטח לא עלו. למרות זאת אל תצפו ממבקר הפנים של הארגון, אסף סלע, להתריע ברבים על בזבוזים. גם הוא משתתף בחגיגה, עם שכר כולל של 60 אלף שקל - חמישים אחוז יותר ממשכורתו של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס.
ועם זאת, הסוכנות כן התאימה עצמה למצב החדש ונקטה קיצוצים עמוקים. ב-2009 כבר קוצץ תקציבה בכ-10 אחוזים וב-2011 יושמה תכנית אסטרטגית שעיקרה מיזוגן של המחלקות המרכזיות, ביטול מחלקת העלייה וקיצוץ נוסף של כ-75 מיליון שקל. בתהליך הזה פוטרו כ-180 עובדים; ביוני שעבר נמנעו פיטוריהם של 50 עובדים נוספים הודות לוויתור של כלל עובדי הסוכנות על יום חופשה וליציאה לחופשה כפויה באוגוסט. פעילות הסוכנות ברחבי העולם צומצמה, מרכזי קליטה לעולים בישראל נסגרו.
כדי לתאר את אווירת הנכאים השוררת בארגון בהמתנה לסבב הפיטורים הבא משתמש אחד מעובדיו בפסוק מספר תהלים - "יפול מצדך אלף, ורבבה מימינך". גם למישה גלפרין יש נטיות ספרותיות והוא כותב באתר האינטרנט של הסוכנות בלוג בשם "מחשבותיו של מישה". בפוסט האחרון שלו, שנכתב בעקבות חג ההודיה בנובמבר, הוא כתב הרהור על תודות. "אני", הוא כתב בהפגנה מהממת של חוסר מודעות עצמית, "לעולם לא שוכח שאני מקבל המון הכרת תודה".
הסוכנות: המשכורות סבירות
תגובת דובר הסוכנות, חביב רטיג: "השכר של יו"ר ההנהלה, סגן היו"ר והמנכ"ל נקבע על ידי ועדה המורכבת מתורמים החברים בחבר הנאמנים של הארגון. זה של עובדים בכירים נקבעות על ידי ועדה בראשות המנכ"ל. משכורות היו"ר, המנכ"ל, המבקר והיועץ המשפטי אינן גבוהות בעשרות אחוזים ממקבילותיהן בשירות הממשלתי. יתרה מכך, עצם ההשוואה אינה נכונה שכן בתחרות על כוח אדם איכותי אין הסוכנות מתמודדת מול מוסדות הממשלה אלא מול מלכ"רים גדולים אחרים. בשוק זה המשכורות גבוהות בהרבה מהמקובל בממשלה ואף בסוכנות עצמה. ראוי לציין כי שום בכיר לא זכה להעלאת שכר מאז 2005. ב-2010 קיבלו על עצמם הבכירים קיצוץ שכר של עשרה אחוזים.
"אשר למישה גלפרין, ועדה של חבר הנאמנים היא שהחליטה לגייס את גלפרין, מהנודעים והמצליחים בעולם הפדרציות בצפון אמריקה. זו הציעה לו חוזה שווה ערך לתנאי העסקתו בוושינגטון רבתי ובתנאים דומים לתנאיהם של בעלי תפקידים דומים בארה"ב. עלות העסקתו ב-2010 כוללת הוצאות חד פעמיות המקובלות בעולם הפילנתרופי האמריקאי, כמו מימון חלק מעלות העתקת משפחתו ומרכז חייו מוושינגטון לניו יורק".
investigations@haaretz.co.il
קישורים:
- ארגון הג'וינט מאדריכלי מדיניות משרד הרווחה בוחש במשכורות עתק למנהלים ו"הענקת תמריצים" לפקידי ממשל ושופטים במזרח אירופה - אוגוסט 2010 - מדיניות משרד הרווחה ל"טיפול" ב- 350,000 "ילדים בסיכון" (1 לכל 6) לטענתם, היא נגזרת בין השאר של ארגון הג'וינט. מדיניות הוצאת ילדים מבתיהם, רדיפת קשישים מתוך "דאגה לבטחונם", משכורות עתק, כנסי התרמה נוצצים עם משכורות עתק למארגנים ולמתווכים. ג'וינט ישראל מצהיר על עצמו כגוף יוזם, מתכנן ומפתח תכניות, במטרה לחזק את מערך השירותים החברתיים בישראל. הג'וינט עובד בשותפות עם משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, עמותות וארגונים ללא כוונת רווח והמגזר העסקי...
- כל מילה שווה זהב: בנימין נתניהו קיבל כמיליון שקל עבור נאומים באירועים של עמותה קטנה וענייה - תעשיית הון עתק, חובקת עולם, של העמותות ל"סיוע" למוחלשים במדינת ישראל - הכתבה מיליון שקל, ביבי , מרב בטיטו, צדוק יחזקאלי , ידיעות אחרונות , 09.03.2010...
רפי רותם, חושף השחיתות ברשות המסים - חי ברחוב
הכתבה רפי רותם, חושף השחיתות ברשות המסים - חי ברחוב , משה ליכטמן , גלובס , 16/2/12
הוא הגיע לתחתית: חי ברחוב, נעצר ומושפל ללא הרף ע"י המשטרה, אין לו מספיק כסף לרופא ■ זה לא מונע ממנו להמשיך להציף את הרשויות בפקסים בוטים ולזעום על העיתונאים שהפקירו אותו ■ "איך יכול להיות שהגעתי למצב הזה", הוא צועק
רפי רותם, קצין המודיעין של יחידת החקירות מע"מ שחשף שחיתות, חי ברחוב. לחיות ברחוב זה לישון בישיבה על כורסה בפינת הלובי של מלון קטן בגוש דן; לחיות ברחוב זה לא לראות רופא או לקנות תרופות כי אין כסף לשלם לקופת-חולים. לחיות ברחוב זה לחשב מתי לאכול את הבייגלה ולצחצח שיניים בשירותים של מסעדה. וגם, במקרה של רותם, לעמוד מחוץ לבלומפילד כשהפועל תל-אביב משחקת, ולקוות לנס קטן שיאפשר לו להיכנס למגרש בלי כרטיס.
מי שלא יכול להכיל את הזעם של רותם עדיף לו שלא יתקרב. "נאצים", הוא צועק, על סף התקף עצבים, "רק כסף הם מבינים, ואני נגעתי להם בכסף. עשיתי את זה למען המדינה. אז תסביר לי איך יכול להיות שהגעתי למצב הזה? איך זה יכול להיות?".
אין לי תשובה. המלצר בקפה מבקש מרותם להנמיך את הקול. השאלה הזו - איך זה יכול להיות - חוזרת שוב ושוב. אני רוצה לענות, 'אולי יש כאלה שרוצים לעזור, אבל נרתעים מהבוטות ומהזעם', אבל לא, זה רק תירוץ קלוש.
בדברי ימיהם של חושפי שחיתויות בישראל הסיפור של רפי רותם הוא הקשה ביותר. רותם נמצא על נתיב נואש שסופו לא ברור, נתיב שכדאי שיעורר מחשבה אצל כל מי שאינו אדיש כלפי שלטון החוק וכלפי חושפי שחיתויות, ובמיוחד אצל העיתונאים שעבורם רותם היה מקור. לא סתם מקור, אלא מתוך המערכת הרגישה ביותר של רשות המסים. נכון לרגע זה, חלק לא מבוטל מהם מסננים אותו ובורחים ממגע. "אתם, העיתונאים", אומר רותם, "אמרתם, 'נלך איתך צעד-צעד, נגן עליך, לא ניתן לפגוע בך'. האמנתי לכם, לעיתונאים ולעורכים, אבל הפקרתם אותי. הסיפור שלי זה יום כיפור שלכם".
- למי אתה מתכוון?
"כל העיתונאים שהייתי מקור שלהם, או שדיברתי איתם, או שהתראיינתי בתוכניות שלהם, ויודעים מה עובר עליי בשנים האחרונות. מאף אחד לא ביקשתי חיסיון ולא דיברתי מאחורי מחסה של מקור אנונימי, אלא הייתי מקור גלוי, בין בשיחה על עניין נקודתי, בראיון או בתחקיר מפורט. זו רשימה ארוכה. ואני מתכוון אליך (משה ליכטמן), אל קלמן ליבסקינד, עדי מאירי, ארז רותם, אילנה דיין, אמנון אברמוביץ', אברי גלעד, עמרי אסנהיים, עמנואל רוזן, אמנון לוי, איתי דנקנר, חיים שדמי, ברוך קרא, גיא פלג, רות יובל, איתי ברנע, רון קופמן, גיא מרוז ואורלי וילנאי, ניצה גלצר, ירון לונדון ומוטי קירשנבאום, טלי בן-עובדיה, אורי כהן-אהרונוב, שלום קיטל, דן מרגלית, ענת דוידוב, אסתי פרז, מנחם פרידמן, פאר-לי שחר, משה נגבי, מיקי מירו, איתם לחובר, רזי ברקאי, אראל סגל, בן כספית, אסף לוי, עוזי דיין, ואל אמנון דנקנר. ואולי שכחתי עוד כמה".
15 חוקרים התלוננו
רותם, 50, התחיל לעבוד ברשות המסים ב-1984 והגיע לתפקיד קצין מודיעין של מחלקת החקירות המרכזית של מכס-מע"מ בתל-אביב והמרכז. תיקו האישי כלל ערימת המלצות חמות וחוות דעת מהללות. גם אנשים שהכניס לכלא עשו לו כבוד.
ב-2003, יחד עם קבוצה של 15 חוקרים נוספים, הוא התחיל להתריע על שחיתות במחלקת החקירות. הקבוצה דרשה להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת המתרחש ביחידת החקירות, דרישה שאליה הצטרף ח"כ אריה אלדד שנפגש עמם. שר האוצר בתקופה שבה הועברה הדרישה - אברהם הירשזון - היה עסוק בדברים אחרים.
המידע שהעבירה הקבוצה, בין היתר גם למשטרה ולפרקליטות, עסק בהטבות למקורבים, לאנשי עסקים ולאישים בעלי קשרים פוליטיים ולעסקני ספורט. התלונה החמורה ביותר (בעיני הח"מ) הייתה הפעלת מחלקת החקירות באופן מגמתי נגד מתחרה עסקי של מקורב לראשי רשות המסים. רק אחת מהתלונות שהוגשו, נגד מי שהיה מנהל רשות המסים איתן רוב, הבשילה לדוח חמור של מבקר המדינה על הטבה חריגה לאצטדיון יד אליהו, וכרטיסים שקיבל רוב למשחקי מכבי תל-אביב בכדורסל.
בכל אופן, התלונות והמידע של רותם ושל חבריו הולידו מערכת של האזנות סתר, ואלה בתורן הוליכו את המשטרה ואת הפרקליטות לכיוונים נוספים, יותר "סקסיים", כמו מינויים מושחתים והשפעות על מינויים שעברו, בין היתר, גם דרך לשכת ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט וצמרת רשות המסים.
אין מחלוקת על העובדה שתלונותיהם של רותם ושל חבריו חשפו פרשיות שחיתות מהחמורות שניתן להעלות על הדעת. אבל המאמץ החקירתי הופנה רק לכיוון המינויים הפסולים ולא לשחיתות הפנימית ביחידה. מבחינת המשטרה והפרקליטות, אלה היו תיקים קלים יחסית, המבוססים על האזנות סתר, שהולידו את גל ההרשעות של בכירי רשות המסים. נושא השחיתות ביחידת החקירות ננטש לחלוטין.
מה קרה לרותם
ב-2004 דרשו מנהל היחידה רפי עמיאל ומנהל רשות המסים איתן רוב, שעל שניהם התלוננו 15 החוקרים, שרותם יעבור לתפקיד זניח במע"מ רמלה. רותם הגיב בפנייה לבית הדין האזורי לעבודה.
השופטת ורדה סאמט, שבעלה ייצג אנשי עסקים שנדרשו לחקירות בחשד לעבירות מס - קשר שלטענתה לא היה ידוע לה והיא זוכתה מתלונה בעניין זה - הכריחה את רותם, בסוף מארס 2005, לצאת לחופשה ללא תשלום שלא הוגדרה בזמן. החל באמצע 2005 רשות המסים אינה משלמת את שכרו של רפי רותם. כדי להוסיף לצרותיו, בספטמבר אותה שנה, נפגע רותם בתאונת דרכים מסוג פגע וברח, אושפז, והתברר שנפגע קשה באחת מרגליו (יצוין כי רותם נפגע בעוד שתי תאונות פגע וברח). מאז התאונה רותם נמצא בהיעדרות מחלה באישור רפואי, וכאמור אינו מקבל שכר.
פסק הדין של סאמט ניתן כמעט שנה אחרי תחילת הדיונים, במארס 2006, תוך הסתמכות של השופטת על מכתבים ועל מזכרים מפוקפקים נגד רותם, שהוכנסו לתיק המשפטי עם תאריכים מוקדמים, כאילו נכתבו בזמן אחר. מטרת ה"מסמכים" הייתה להציג את רותם כאדם תוקפני ואלים. מחברי המסמכים המפוקפקים הללו לא העידו ולא נחקרו בבית הדין על נסיבות כתיבת ה"תלונות".
הסתמכות השופטת סאמט על "מסמכים" של עדים שלא העידו ולא נחקרו חקירה נגדית היא עוולה משפטית, וזו לא תוקנה בהליכי הערעור. בית הדין הארצי לעבודה, בהרכב נילי ארד, עמירם רבינוביץ' ויגאל פליטמן, ובג"ץ בהרכב אדמונד לוי, עדנה ארבל ועוזי פוגלמן, התעלמו באופן מוזר מהפגם בפסק הדין של סאמט (הדברים פורסמו בהרחבה בכתבות במוסף G במאי 2007 תחת הכותרת 'חקירה על חקירה שלא הייתה', וביולי 2010 תחת הכותרת 'אני מאשים כל אדם הגון ששותק'). הטיפול של מערכת המשפט בפרשת רפי רותם ראוי להגדרה בת מילה אחת: חרפה.
חופשת מחלה, אבל בלי פיצויים
ניסיון להתחקות אחר מצבו החוקי של רותם מבחינת העסקתו מעלה בעיקר סימני שאלה. בדיון שנערך בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, בסוף ינואר 2007, אמרה עו"ד רג'ין יהודה-כלף, הממונה על דיני עבודה ברשות המסים, כי "כרגע מר רפי רותם נמצא בחופשת מחלה, ולכן הוא לא חזר לעבודה". בתחילת 2011 הודיעה רשות המסים כי היא רואה את רותם כמי שהתפטר באוקטובר 2007 ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורין. אגב, בהקשר הזה מעניין תפקידו של מבקר המדינה בפרשה. באותו דיון בכנסת אמר מיכה לינדנשטראוס, שניתן היה לתת צו הגנה של חושף שחיתות לרפי רותם. מסיבותיו הוא לא טרח לעשות זאת, ואפילו לא נתן לרותם מכתב תמיכה.
רותם, מבחינתו, מצוי באישור מחלה רפואי מאז אותה תאונה - וללא הכנסה. החוקרים המתלוננים האחרים הורידו ראש ונשבעו לא לחשוף יותר שחיתויות (כפי שהם עצמם העידו בבתי משפט) או עזבו את המערכת. רותם החליט לא לוותר; ההתעקשות גרמה לו אובדן של עבודתו, של כספו, ואפילו של בת זוגו.
פקסים בלשון בוטה
מאז תחילת הפרשה ועד היום רותם קובל על האופן שבו טיפלה המערכת - המשטרה, הפרקליטות ואפילו מבקר המדינה - בתלונות של 15 החוקרים. עם השנים ועם הזעם שאגר הפך דיבורו לבוטה יותר ויותר. קשה להכיל את הסגנון ואת הזעם, ואין ספק שאלה רק הקלו על גופי הממסד השונים להציג אותו כאדם תוקפני ואלים.
כמעט בכל יום רותם שולח פקסים חריפים בתפוצת ענק. בין הנמענים מבקר המדינה, השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, קציני משטרה שעסקו בפרשת רשות המסים, שר המשפטים יעקב נאמן, מנכ"ל משרד המשפטים גיא רוטקופף, היועץ המשפטי יהודה וינשטיין, פרקליט המדינה משה לדור, סגן בכיר לפרקליט מחוז תל-אביב מנחם מזרחי, מנהלים ברשות המסים, היועץ המשפטי היוצא של הרשות עו"ד משה מזרחי, נציב שירות המדינה היוצא שמואל הולנדר ועוד ועוד.
הניסוחים כאמור בוטים. מדגם קטן כולל אמירות כמו "אתה נותן יד למאפיה הזו", "העדפת לקבל ג'וב ולשתוק", או "הפרקליטות מתנהלת כמאפיה שלטונית". בפקס אחר כתב "התנהלות המשטרה היא חרפה, ביזיון ומתאימה למאפיה, כאשר יש קשרי משפחה וחברות בין השוטרים המושחתים והאלימים שהיו אמורים לחקור - וסירבו לקבל ראיות מסיבות מושחתות - לבין מושחתי רשות המסים".
הבוטות הזאת לא עברה בלי תגובה. מאז תחילת הפרשה ב-2003, ועד תחילת השנה הנוכחית, נפתחו נגד רותם כ-50 תיקים פליליים, כולם במשטרת מחוז תל-אביב, ירקון צפון. רשימת החשדות לכאורה שבגינן נחקר בלתי נתפסת: חשד לרצח עבריין, חשד ליריות על הפרקליט מנחם מזרחי, חבלות ברכבים של סגן ראש מחלקת החקירות מכס-מע"מ ברשות המסים ארז עמיקם, שריפת דלת המשרד של יו"ר ועד עובדי המחלקה יאיר נחמני, ואפילו ניסיון להשליך עובד בכיר מחלון חדרו. בסיום כל החקירות רותם שוחרר, אך התיקים עדיין פתוחים.
בניגוד לתיקי האלימות כביכול, שבגינם לא נעצר, דווקא בחבילת התיקים האחרונה הוא נעצר שוב ושוב, נחקר, והושפל בלילה במעצר ובהתייצבות למחרת בבית המשפט. במקרים האמורים החשד הוא "העלבת עובד ציבור באמצעות מתקן בזק", והכוונה היא לפקסים שהוזכרו.
בשנים האחרונות המשטרה ביקשה מ-6 שופטים שונים לעצור את רותם בגין הפקסים. כל המעצרים בוצעו על-ידי תחנת ירקון תל-אביב צפון, שם רותם זוכה ל"טיפול אישי". כאשר רותם מגיע לתחנה, עוד לפני החקירה, הוא נכפת בידיו וברגליו. לפי עדותו, בחלק מהמעצרים הוא גם הושאר כבול בתא המעצר. באחד המקרים הושאר במשך לילה בתא של אסירים ביטחוניים בכלא השרון; זאת כאשר כאיש חוק, בהווה ובעבר, אמור היה לקבל הגנה מיוחדת במעצר ובכלא. במקרה אחר הוא הוגדר כ"סיכון ביטחוני".
במעצר הראשון, בדצמבר 2009, הוא הובא לאולם בית המשפט אזוק, בניגוד לעצורים אחרים שהובאו לאולם ללא אזיקים. זה היה אקט מובהק של השפלה. באותו המקרה רותם שוחרר ללא תנאים לאחר שהשופטת לימור מרגולין-יחידי פסקה שאין שום חשש לשיבוש הליכים או סכנה לביטחונו של מישהו, וכתבה: "לא מצאתי כי מתקיימות מי מעילות המעצר שפורטו בבקשה להוצאת צו מעצר".
במעצר השני, בסוף ינואר 2010, רותם הובא לבית המשפט כשעל גופו סימני חבלות. הוא הציג את החבלות והתלונן בפני השופט על כך שהוכה על-ידי 5 שוטרים, שלדבריו התעללו בו כשהוא כבול. בין היתר הוא הראה לשופט סווטשירט ספוג בדם. השופט דן מור הורה לשחררו וכתב בהחלטתו: "אין בתיק כל עדות שנלקחה מהמתלונן... אינני מבין מדוע היה צורך לעצור את רותם.. כל האירוע נראה לבית המשפט מוזר וחסר הסבר" (אגב, השופט מור נאלץ לפרוש מתפקידו בעקבות חקירה של רשות המסים).
רותם התלונן, במחלקה לחקירת שופטים במשרד המשפטים, נגד השוטרים שלדבריו היכו אותו. הוא לא קיבל הודעה על תוצאות תלונתו.
המעצר השלישי, בספטמבר 2010, בוצע יום לאחר שרותם התלונן נגד בכירים במשרד המשפטים. המשטרה ביקשה מעצר ל-4 ימים, אבל השופט דניאל בארי הורה לשחרר את רותם, וכתב: "גם המתלונן בתיק (מנכ"ל המשרד גיא רוטקופף, מ' ל') מודע לתחושות העוול של רותם.... אין הצדקה להאריך את המעצר.. רותם יכול לפנות לרשויות בחוק ולא בשיחות אישיות".
במעצר הרביעי, בגין פקס בוטה לרוטקופף ביולי אשתקד, ביקשה המשטרה הארכת מעצר ל-5 ימים, אולם השופטת תמר אברהמי הורתה לשחררו בערבות עצמית וכתבה: "פעולות החקירה שהוצגו בפניי אינן מחייבות מעצר בפועל". המשטרה ביקשה עיכוב ביצוע ומעצר לסוף שבוע, אבל השופטת דחתה את הבקשה בנימוק כי הדבר "פוגע יתר על המידה בזכויות החשוד".
המשטרה פנתה מיד לבית המשפט המחוזי, ביקשה מעצר עד תום ההליכים, והצהירה כי בכוונתה להגיש כתב אישום תוך כדי המעצר, נוכח "החומרה של העבירות". השופט המחוזי שאול שוחט הורה לשחרר את רותם באופן מיידי.
רותם נעצר בפעם השישית ב-9.1.2012, שוב בגלל פקסים. לדבריו, הוא עוכב למשך 12 שעות, בניגוד לחוק המתיר עיכוב של 6 שעות לכל היותר. המתלוננים במעצר זה הם קציני המשטרה שנגדם התלונן רותם. השופטת הדסה נאור הורתה לשחרר את רותם, וכתבה: "עיינתי בפקסים שנשלחו, ואף כי הדברים הרשומים בהם אינם נעימים לעין ולאוזן, אין הם מקימים עילת מעצר".
"הם רוצים אותי מת"
ערימת התיקים, החשדות והמעצרים שתוארה כאן, בסך-הכול כ-50 במספר, לא הניבה בינתיים ולו כתב אישום פלילי אחד. מצד שני, אין גם הודעה על סגירתם.
אי-אפשר להתחמק מהמחשבה הפשוטה: אם יוגש כתב אישום נגד רותם, מישהו יצטרך להסביר בבית המשפט איך טופלו טענותיו, ונראה שזה עניין שבו איש אינו חפץ. אולי עדיף למערכת שהוא ימשיך ככה, ברחוב, עם 50 תיקים פליליים.
- למה אתה מצפה מהעיתונות?
רותם: "שכל אחד מכם ישאל את עצמו איך זה ייתכן שהגעתי למצב הזה, וישאל את רשות המסים איך הם מעיזים לא לתת לי את הזכויות שלי. לא מספיק להם שהגעתי לרחוב. הם רוצים אותי מת".
רותם צפוי להיעצר בקרוב שוב, אם לא על פקס ובו אמירות קשות, אזי על משהו אחר, כמו אי-הפקדת דמי ערבות. קשה גם לחמוק מהתחושה שהדיבור הקשה עלול להסלים, חלילה, למעשה נואש. לאחרונה, ח"כ אלדד מנסה להביא את נציבות שירות המדינה ואת רשות המסים לתת לרפי רותם את זכויותיו כעובד מדינה. רותם לא מאמין שיצא מזה משהו.
"רותם מטריד ללא לאות"
ברשות המסים אומרים בתגובה כי דיון יתקיים על תנאי פרישתו
דובר משטרת מחוז תל-אביב נשאל לגבי טענותיו של רותם על מכות שספג ועל הפרות חוק במעצריו, וכן על קביעות השופטים שלא הייתה עילה למעצרים ועל אי-סגירת התיקים/הגשת כתבי אישום. הדובר העביר את התגובה הבאה: "בעקבות תלונות רבות של גורמים שונים במערכת אכיפת החוק נגד רפי רותם בגין הטרדות ואיומים, נחקר החשוד ונעצר במספר מקרים בחשד להפרת הוראה חוקית. תיקי החקירה שנפתחו עדיין מצויים בחקירה, שמושלמת בימים אלה".
דובר משרד המשפטים, בשם המחלקה לחקירות שוטרים, מוסר: "תלונתו של מר רותם התקבלה במח"ש ונפתחה חקירה בנושא. בסיום החקירה ולאחר בחינת חומר החקירה הוחלט לסגור את התיק מחוסר אשמה. הודעה על ההחלטה נשלחה למר רותם ביום 1.6.2010".
מרשות המסים נמסר: "בשל יחסי עבודה מעורערים עם עובדים וממונים הוחלט בשעתו על העברתו של מר רותם ליחידה אחרת. בסמוך לכך, בשנת 2005 הגיש מר רותם תביעה לבית הדין לעבודה כנגד ההחלטה. בית המשפט, על כל ערכאותיו, כולל בג"ץ, קבע כי החלטת רשות המסים על העברתו הייתה כדין. למרות קביעות בית המשפט, מר רותם לא התייצב לעבודה כפי שנדרש. לנוכח אי התייצבותו ובהתאם להוראות התקשיר הוחלט לראות בו כמי שהתפטר וסיים עבודתו.
"בהמשך, נשלחה למר רותם הודעה כי על-פי חוק הינו זכאי להקפאת זכויותיו לגמלא ונשלחו לו טפסי פרישה אולם הם לא מולאו ולא הוחזרו על-ידו.
"יצוין כי במהלך כל התקופה, כולל לאחרונה, מר רותם מטריד ללא לאות שורה של עובדים ומנהלים ברשות ומחוצה לה בשיחות טלפון ומכתבים שתכליתם היחידה גידופים ואיומים.
"יחד עם זאת, למרות האמור לעיל, ולבקשת מבקר המדינה, נערכה לאחרונה פגישה של הרשות עם נציבות שירות המדינה במהלכה המליצה הרשות לפעול להסדרת תנאי פרישתו של מר רותם. בישיבה סוכם כי המשך הטיפול יעשה בין אגף הגמלאות בנציבות".
שולה זקן
הוא הגיע לתחתית: חי ברחוב, נעצר ומושפל ללא הרף ע"י המשטרה, אין לו מספיק כסף לרופא ■ זה לא מונע ממנו להמשיך להציף את הרשויות בפקסים בוטים ולזעום על העיתונאים שהפקירו אותו ■ "איך יכול להיות שהגעתי למצב הזה", הוא צועק
רפי רותם, קצין המודיעין של יחידת החקירות מע"מ שחשף שחיתות, חי ברחוב. לחיות ברחוב זה לישון בישיבה על כורסה בפינת הלובי של מלון קטן בגוש דן; לחיות ברחוב זה לא לראות רופא או לקנות תרופות כי אין כסף לשלם לקופת-חולים. לחיות ברחוב זה לחשב מתי לאכול את הבייגלה ולצחצח שיניים בשירותים של מסעדה. וגם, במקרה של רותם, לעמוד מחוץ לבלומפילד כשהפועל תל-אביב משחקת, ולקוות לנס קטן שיאפשר לו להיכנס למגרש בלי כרטיס.
מי שלא יכול להכיל את הזעם של רותם עדיף לו שלא יתקרב. "נאצים", הוא צועק, על סף התקף עצבים, "רק כסף הם מבינים, ואני נגעתי להם בכסף. עשיתי את זה למען המדינה. אז תסביר לי איך יכול להיות שהגעתי למצב הזה? איך זה יכול להיות?".
רפי רתם
אין לי תשובה. המלצר בקפה מבקש מרותם להנמיך את הקול. השאלה הזו - איך זה יכול להיות - חוזרת שוב ושוב. אני רוצה לענות, 'אולי יש כאלה שרוצים לעזור, אבל נרתעים מהבוטות ומהזעם', אבל לא, זה רק תירוץ קלוש.בדברי ימיהם של חושפי שחיתויות בישראל הסיפור של רפי רותם הוא הקשה ביותר. רותם נמצא על נתיב נואש שסופו לא ברור, נתיב שכדאי שיעורר מחשבה אצל כל מי שאינו אדיש כלפי שלטון החוק וכלפי חושפי שחיתויות, ובמיוחד אצל העיתונאים שעבורם רותם היה מקור. לא סתם מקור, אלא מתוך המערכת הרגישה ביותר של רשות המסים. נכון לרגע זה, חלק לא מבוטל מהם מסננים אותו ובורחים ממגע. "אתם, העיתונאים", אומר רותם, "אמרתם, 'נלך איתך צעד-צעד, נגן עליך, לא ניתן לפגוע בך'. האמנתי לכם, לעיתונאים ולעורכים, אבל הפקרתם אותי. הסיפור שלי זה יום כיפור שלכם".
- למי אתה מתכוון?
"כל העיתונאים שהייתי מקור שלהם, או שדיברתי איתם, או שהתראיינתי בתוכניות שלהם, ויודעים מה עובר עליי בשנים האחרונות. מאף אחד לא ביקשתי חיסיון ולא דיברתי מאחורי מחסה של מקור אנונימי, אלא הייתי מקור גלוי, בין בשיחה על עניין נקודתי, בראיון או בתחקיר מפורט. זו רשימה ארוכה. ואני מתכוון אליך (משה ליכטמן), אל קלמן ליבסקינד, עדי מאירי, ארז רותם, אילנה דיין, אמנון אברמוביץ', אברי גלעד, עמרי אסנהיים, עמנואל רוזן, אמנון לוי, איתי דנקנר, חיים שדמי, ברוך קרא, גיא פלג, רות יובל, איתי ברנע, רון קופמן, גיא מרוז ואורלי וילנאי, ניצה גלצר, ירון לונדון ומוטי קירשנבאום, טלי בן-עובדיה, אורי כהן-אהרונוב, שלום קיטל, דן מרגלית, ענת דוידוב, אסתי פרז, מנחם פרידמן, פאר-לי שחר, משה נגבי, מיקי מירו, איתם לחובר, רזי ברקאי, אראל סגל, בן כספית, אסף לוי, עוזי דיין, ואל אמנון דנקנר. ואולי שכחתי עוד כמה".
15 חוקרים התלוננו
רותם, 50, התחיל לעבוד ברשות המסים ב-1984 והגיע לתפקיד קצין מודיעין של מחלקת החקירות המרכזית של מכס-מע"מ בתל-אביב והמרכז. תיקו האישי כלל ערימת המלצות חמות וחוות דעת מהללות. גם אנשים שהכניס לכלא עשו לו כבוד.
ב-2003, יחד עם קבוצה של 15 חוקרים נוספים, הוא התחיל להתריע על שחיתות במחלקת החקירות. הקבוצה דרשה להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת המתרחש ביחידת החקירות, דרישה שאליה הצטרף ח"כ אריה אלדד שנפגש עמם. שר האוצר בתקופה שבה הועברה הדרישה - אברהם הירשזון - היה עסוק בדברים אחרים.
המידע שהעבירה הקבוצה, בין היתר גם למשטרה ולפרקליטות, עסק בהטבות למקורבים, לאנשי עסקים ולאישים בעלי קשרים פוליטיים ולעסקני ספורט. התלונה החמורה ביותר (בעיני הח"מ) הייתה הפעלת מחלקת החקירות באופן מגמתי נגד מתחרה עסקי של מקורב לראשי רשות המסים. רק אחת מהתלונות שהוגשו, נגד מי שהיה מנהל רשות המסים איתן רוב, הבשילה לדוח חמור של מבקר המדינה על הטבה חריגה לאצטדיון יד אליהו, וכרטיסים שקיבל רוב למשחקי מכבי תל-אביב בכדורסל.
איתן רוב
בכל אופן, התלונות והמידע של רותם ושל חבריו הולידו מערכת של האזנות סתר, ואלה בתורן הוליכו את המשטרה ואת הפרקליטות לכיוונים נוספים, יותר "סקסיים", כמו מינויים מושחתים והשפעות על מינויים שעברו, בין היתר, גם דרך לשכת ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט וצמרת רשות המסים.
אין מחלוקת על העובדה שתלונותיהם של רותם ושל חבריו חשפו פרשיות שחיתות מהחמורות שניתן להעלות על הדעת. אבל המאמץ החקירתי הופנה רק לכיוון המינויים הפסולים ולא לשחיתות הפנימית ביחידה. מבחינת המשטרה והפרקליטות, אלה היו תיקים קלים יחסית, המבוססים על האזנות סתר, שהולידו את גל ההרשעות של בכירי רשות המסים. נושא השחיתות ביחידת החקירות ננטש לחלוטין.
מה קרה לרותם
ב-2004 דרשו מנהל היחידה רפי עמיאל ומנהל רשות המסים איתן רוב, שעל שניהם התלוננו 15 החוקרים, שרותם יעבור לתפקיד זניח במע"מ רמלה. רותם הגיב בפנייה לבית הדין האזורי לעבודה.
השופטת ורדה סאמט, שבעלה ייצג אנשי עסקים שנדרשו לחקירות בחשד לעבירות מס - קשר שלטענתה לא היה ידוע לה והיא זוכתה מתלונה בעניין זה - הכריחה את רותם, בסוף מארס 2005, לצאת לחופשה ללא תשלום שלא הוגדרה בזמן. החל באמצע 2005 רשות המסים אינה משלמת את שכרו של רפי רותם. כדי להוסיף לצרותיו, בספטמבר אותה שנה, נפגע רותם בתאונת דרכים מסוג פגע וברח, אושפז, והתברר שנפגע קשה באחת מרגליו (יצוין כי רותם נפגע בעוד שתי תאונות פגע וברח). מאז התאונה רותם נמצא בהיעדרות מחלה באישור רפואי, וכאמור אינו מקבל שכר.
פסק הדין של סאמט ניתן כמעט שנה אחרי תחילת הדיונים, במארס 2006, תוך הסתמכות של השופטת על מכתבים ועל מזכרים מפוקפקים נגד רותם, שהוכנסו לתיק המשפטי עם תאריכים מוקדמים, כאילו נכתבו בזמן אחר. מטרת ה"מסמכים" הייתה להציג את רותם כאדם תוקפני ואלים. מחברי המסמכים המפוקפקים הללו לא העידו ולא נחקרו בבית הדין על נסיבות כתיבת ה"תלונות".
הסתמכות השופטת סאמט על "מסמכים" של עדים שלא העידו ולא נחקרו חקירה נגדית היא עוולה משפטית, וזו לא תוקנה בהליכי הערעור. בית הדין הארצי לעבודה, בהרכב נילי ארד, עמירם רבינוביץ' ויגאל פליטמן, ובג"ץ בהרכב אדמונד לוי, עדנה ארבל ועוזי פוגלמן, התעלמו באופן מוזר מהפגם בפסק הדין של סאמט (הדברים פורסמו בהרחבה בכתבות במוסף G במאי 2007 תחת הכותרת 'חקירה על חקירה שלא הייתה', וביולי 2010 תחת הכותרת 'אני מאשים כל אדם הגון ששותק'). הטיפול של מערכת המשפט בפרשת רפי רותם ראוי להגדרה בת מילה אחת: חרפה.
חופשת מחלה, אבל בלי פיצויים
ניסיון להתחקות אחר מצבו החוקי של רותם מבחינת העסקתו מעלה בעיקר סימני שאלה. בדיון שנערך בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, בסוף ינואר 2007, אמרה עו"ד רג'ין יהודה-כלף, הממונה על דיני עבודה ברשות המסים, כי "כרגע מר רפי רותם נמצא בחופשת מחלה, ולכן הוא לא חזר לעבודה". בתחילת 2011 הודיעה רשות המסים כי היא רואה את רותם כמי שהתפטר באוקטובר 2007 ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורין. אגב, בהקשר הזה מעניין תפקידו של מבקר המדינה בפרשה. באותו דיון בכנסת אמר מיכה לינדנשטראוס, שניתן היה לתת צו הגנה של חושף שחיתות לרפי רותם. מסיבותיו הוא לא טרח לעשות זאת, ואפילו לא נתן לרותם מכתב תמיכה.
רותם, מבחינתו, מצוי באישור מחלה רפואי מאז אותה תאונה - וללא הכנסה. החוקרים המתלוננים האחרים הורידו ראש ונשבעו לא לחשוף יותר שחיתויות (כפי שהם עצמם העידו בבתי משפט) או עזבו את המערכת. רותם החליט לא לוותר; ההתעקשות גרמה לו אובדן של עבודתו, של כספו, ואפילו של בת זוגו.
הבקשה להקים ועדת חקירה
פקסים בלשון בוטהמאז תחילת הפרשה ועד היום רותם קובל על האופן שבו טיפלה המערכת - המשטרה, הפרקליטות ואפילו מבקר המדינה - בתלונות של 15 החוקרים. עם השנים ועם הזעם שאגר הפך דיבורו לבוטה יותר ויותר. קשה להכיל את הסגנון ואת הזעם, ואין ספק שאלה רק הקלו על גופי הממסד השונים להציג אותו כאדם תוקפני ואלים.
כמעט בכל יום רותם שולח פקסים חריפים בתפוצת ענק. בין הנמענים מבקר המדינה, השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, קציני משטרה שעסקו בפרשת רשות המסים, שר המשפטים יעקב נאמן, מנכ"ל משרד המשפטים גיא רוטקופף, היועץ המשפטי יהודה וינשטיין, פרקליט המדינה משה לדור, סגן בכיר לפרקליט מחוז תל-אביב מנחם מזרחי, מנהלים ברשות המסים, היועץ המשפטי היוצא של הרשות עו"ד משה מזרחי, נציב שירות המדינה היוצא שמואל הולנדר ועוד ועוד.
הניסוחים כאמור בוטים. מדגם קטן כולל אמירות כמו "אתה נותן יד למאפיה הזו", "העדפת לקבל ג'וב ולשתוק", או "הפרקליטות מתנהלת כמאפיה שלטונית". בפקס אחר כתב "התנהלות המשטרה היא חרפה, ביזיון ומתאימה למאפיה, כאשר יש קשרי משפחה וחברות בין השוטרים המושחתים והאלימים שהיו אמורים לחקור - וסירבו לקבל ראיות מסיבות מושחתות - לבין מושחתי רשות המסים".
הבוטות הזאת לא עברה בלי תגובה. מאז תחילת הפרשה ב-2003, ועד תחילת השנה הנוכחית, נפתחו נגד רותם כ-50 תיקים פליליים, כולם במשטרת מחוז תל-אביב, ירקון צפון. רשימת החשדות לכאורה שבגינן נחקר בלתי נתפסת: חשד לרצח עבריין, חשד ליריות על הפרקליט מנחם מזרחי, חבלות ברכבים של סגן ראש מחלקת החקירות מכס-מע"מ ברשות המסים ארז עמיקם, שריפת דלת המשרד של יו"ר ועד עובדי המחלקה יאיר נחמני, ואפילו ניסיון להשליך עובד בכיר מחלון חדרו. בסיום כל החקירות רותם שוחרר, אך התיקים עדיין פתוחים.
בניגוד לתיקי האלימות כביכול, שבגינם לא נעצר, דווקא בחבילת התיקים האחרונה הוא נעצר שוב ושוב, נחקר, והושפל בלילה במעצר ובהתייצבות למחרת בבית המשפט. במקרים האמורים החשד הוא "העלבת עובד ציבור באמצעות מתקן בזק", והכוונה היא לפקסים שהוזכרו.
בשנים האחרונות המשטרה ביקשה מ-6 שופטים שונים לעצור את רותם בגין הפקסים. כל המעצרים בוצעו על-ידי תחנת ירקון תל-אביב צפון, שם רותם זוכה ל"טיפול אישי". כאשר רותם מגיע לתחנה, עוד לפני החקירה, הוא נכפת בידיו וברגליו. לפי עדותו, בחלק מהמעצרים הוא גם הושאר כבול בתא המעצר. באחד המקרים הושאר במשך לילה בתא של אסירים ביטחוניים בכלא השרון; זאת כאשר כאיש חוק, בהווה ובעבר, אמור היה לקבל הגנה מיוחדת במעצר ובכלא. במקרה אחר הוא הוגדר כ"סיכון ביטחוני".
במעצר הראשון, בדצמבר 2009, הוא הובא לאולם בית המשפט אזוק, בניגוד לעצורים אחרים שהובאו לאולם ללא אזיקים. זה היה אקט מובהק של השפלה. באותו המקרה רותם שוחרר ללא תנאים לאחר שהשופטת לימור מרגולין-יחידי פסקה שאין שום חשש לשיבוש הליכים או סכנה לביטחונו של מישהו, וכתבה: "לא מצאתי כי מתקיימות מי מעילות המעצר שפורטו בבקשה להוצאת צו מעצר".
במעצר השני, בסוף ינואר 2010, רותם הובא לבית המשפט כשעל גופו סימני חבלות. הוא הציג את החבלות והתלונן בפני השופט על כך שהוכה על-ידי 5 שוטרים, שלדבריו התעללו בו כשהוא כבול. בין היתר הוא הראה לשופט סווטשירט ספוג בדם. השופט דן מור הורה לשחררו וכתב בהחלטתו: "אין בתיק כל עדות שנלקחה מהמתלונן... אינני מבין מדוע היה צורך לעצור את רותם.. כל האירוע נראה לבית המשפט מוזר וחסר הסבר" (אגב, השופט מור נאלץ לפרוש מתפקידו בעקבות חקירה של רשות המסים).
רותם התלונן, במחלקה לחקירת שופטים במשרד המשפטים, נגד השוטרים שלדבריו היכו אותו. הוא לא קיבל הודעה על תוצאות תלונתו.
המעצר השלישי, בספטמבר 2010, בוצע יום לאחר שרותם התלונן נגד בכירים במשרד המשפטים. המשטרה ביקשה מעצר ל-4 ימים, אבל השופט דניאל בארי הורה לשחרר את רותם, וכתב: "גם המתלונן בתיק (מנכ"ל המשרד גיא רוטקופף, מ' ל') מודע לתחושות העוול של רותם.... אין הצדקה להאריך את המעצר.. רותם יכול לפנות לרשויות בחוק ולא בשיחות אישיות".
במעצר הרביעי, בגין פקס בוטה לרוטקופף ביולי אשתקד, ביקשה המשטרה הארכת מעצר ל-5 ימים, אולם השופטת תמר אברהמי הורתה לשחררו בערבות עצמית וכתבה: "פעולות החקירה שהוצגו בפניי אינן מחייבות מעצר בפועל". המשטרה ביקשה עיכוב ביצוע ומעצר לסוף שבוע, אבל השופטת דחתה את הבקשה בנימוק כי הדבר "פוגע יתר על המידה בזכויות החשוד".
המשטרה פנתה מיד לבית המשפט המחוזי, ביקשה מעצר עד תום ההליכים, והצהירה כי בכוונתה להגיש כתב אישום תוך כדי המעצר, נוכח "החומרה של העבירות". השופט המחוזי שאול שוחט הורה לשחרר את רותם באופן מיידי.
רותם נעצר בפעם השישית ב-9.1.2012, שוב בגלל פקסים. לדבריו, הוא עוכב למשך 12 שעות, בניגוד לחוק המתיר עיכוב של 6 שעות לכל היותר. המתלוננים במעצר זה הם קציני המשטרה שנגדם התלונן רותם. השופטת הדסה נאור הורתה לשחרר את רותם, וכתבה: "עיינתי בפקסים שנשלחו, ואף כי הדברים הרשומים בהם אינם נעימים לעין ולאוזן, אין הם מקימים עילת מעצר".
"הם רוצים אותי מת"
ערימת התיקים, החשדות והמעצרים שתוארה כאן, בסך-הכול כ-50 במספר, לא הניבה בינתיים ולו כתב אישום פלילי אחד. מצד שני, אין גם הודעה על סגירתם.
אי-אפשר להתחמק מהמחשבה הפשוטה: אם יוגש כתב אישום נגד רותם, מישהו יצטרך להסביר בבית המשפט איך טופלו טענותיו, ונראה שזה עניין שבו איש אינו חפץ. אולי עדיף למערכת שהוא ימשיך ככה, ברחוב, עם 50 תיקים פליליים.
- למה אתה מצפה מהעיתונות?
רותם: "שכל אחד מכם ישאל את עצמו איך זה ייתכן שהגעתי למצב הזה, וישאל את רשות המסים איך הם מעיזים לא לתת לי את הזכויות שלי. לא מספיק להם שהגעתי לרחוב. הם רוצים אותי מת".
רותם צפוי להיעצר בקרוב שוב, אם לא על פקס ובו אמירות קשות, אזי על משהו אחר, כמו אי-הפקדת דמי ערבות. קשה גם לחמוק מהתחושה שהדיבור הקשה עלול להסלים, חלילה, למעשה נואש. לאחרונה, ח"כ אלדד מנסה להביא את נציבות שירות המדינה ואת רשות המסים לתת לרפי רותם את זכויותיו כעובד מדינה. רותם לא מאמין שיצא מזה משהו.
"רותם מטריד ללא לאות"
ברשות המסים אומרים בתגובה כי דיון יתקיים על תנאי פרישתו
דובר משטרת מחוז תל-אביב נשאל לגבי טענותיו של רותם על מכות שספג ועל הפרות חוק במעצריו, וכן על קביעות השופטים שלא הייתה עילה למעצרים ועל אי-סגירת התיקים/הגשת כתבי אישום. הדובר העביר את התגובה הבאה: "בעקבות תלונות רבות של גורמים שונים במערכת אכיפת החוק נגד רפי רותם בגין הטרדות ואיומים, נחקר החשוד ונעצר במספר מקרים בחשד להפרת הוראה חוקית. תיקי החקירה שנפתחו עדיין מצויים בחקירה, שמושלמת בימים אלה".
דובר משרד המשפטים, בשם המחלקה לחקירות שוטרים, מוסר: "תלונתו של מר רותם התקבלה במח"ש ונפתחה חקירה בנושא. בסיום החקירה ולאחר בחינת חומר החקירה הוחלט לסגור את התיק מחוסר אשמה. הודעה על ההחלטה נשלחה למר רותם ביום 1.6.2010".
מרשות המסים נמסר: "בשל יחסי עבודה מעורערים עם עובדים וממונים הוחלט בשעתו על העברתו של מר רותם ליחידה אחרת. בסמוך לכך, בשנת 2005 הגיש מר רותם תביעה לבית הדין לעבודה כנגד ההחלטה. בית המשפט, על כל ערכאותיו, כולל בג"ץ, קבע כי החלטת רשות המסים על העברתו הייתה כדין. למרות קביעות בית המשפט, מר רותם לא התייצב לעבודה כפי שנדרש. לנוכח אי התייצבותו ובהתאם להוראות התקשיר הוחלט לראות בו כמי שהתפטר וסיים עבודתו.
"בהמשך, נשלחה למר רותם הודעה כי על-פי חוק הינו זכאי להקפאת זכויותיו לגמלא ונשלחו לו טפסי פרישה אולם הם לא מולאו ולא הוחזרו על-ידו.
"יצוין כי במהלך כל התקופה, כולל לאחרונה, מר רותם מטריד ללא לאות שורה של עובדים ומנהלים ברשות ומחוצה לה בשיחות טלפון ומכתבים שתכליתם היחידה גידופים ואיומים.
"יחד עם זאת, למרות האמור לעיל, ולבקשת מבקר המדינה, נערכה לאחרונה פגישה של הרשות עם נציבות שירות המדינה במהלכה המליצה הרשות לפעול להסדרת תנאי פרישתו של מר רותם. בישיבה סוכם כי המשך הטיפול יעשה בין אגף הגמלאות בנציבות".
ג'קי מצא
שולה זקן
יום ראשון, 12 בפברואר 2012
חומרי מילוי לפנים סיליקון, בוטוקס,ביו אלקמיד, חומצה היאלורונית - תופעות לוואי
חדשות 2 - פברואר 2012- חומרי מילוי לפנים כגון סיליקון, בוטוקס, ביו אלקמיד, חומצה היאלורונית, ועוד... הם חומרים מסוכנים עם תופעות לוואי.
ישנם מקרים רבים כי חומרים אלו לא רק שהם יקרים אלא פוגעים באיכות החיים, גורמים לדלקות, ויש צורך בטיפול תרופתי במשך שנים לטפל בנזקים.
.
.
הרופאים מזהים את הפוטנציאל של השוק המתרחב ולא יתנגדו להכנסה נוספת. אחרי 7 שנות לימודים ו-6 שנות התמחות ברפואת עיניים, גניקולוגיה, רפואה פנימית, משפחה ואפילו רפואת שיניים, כולם רוצים להיות אסתטיקאים, וככל הנראה יש מספיק עבודה לכולם.
11 אלף שקלים - ותוך שלושה ימים רופא מקבל הכשרה להזריק
תמורת 11 אלף שקלים, כל רופא יכול להצטרף לשלושה ימי הכשרה. זוהי ההתמחות הכי קצרה שיש בספר. מדובר כיום על סדר גודל של אחד מכל 500 רופאים שמתעסקים ברפואה אסתטית - כולם רוצים להיות אסתטיקאים. רופאים רבים משלבים בין שני התחומים, אך מה שהם לא יודעים הוא שבמשרד הבריאות שוקלים לבטל להם את ההרשאה לעסוק בתחום. גם בגלל החשש משוק גדול ולא מפוקח ואולי גם בגלל הלחץ שמפעילים הפלסטיקאים שחוששים לפרנסתם.
לא רק רופאים חדשים נכנסים לעולם האסתטיקה. מדי שנה מופיעים חומרים חדשים ומבטיחים. לעומת הבוטוקס שעבר ניסויים קליניים מחמירים בדיוק כמו תרופות, חומרי המילוי שייכים לקטגוריה אחרת שכוללת עזרים רפואיים כמו שתלי הסיליקון לחזה. הפיקוח עליהם מחמיר הרבה פחות, ועלול לגרום לנזקים רבים בקרב המטופלות
משרד הבריאות אינו ממהר לקבוע תקנות בתחום חומרי המילוי לפנים ולכן השוק פרוץ.
ישנם מקרים רבים כי חומרים אלו לא רק שהם יקרים אלא פוגעים באיכות החיים, גורמים לדלקות, ויש צורך בטיפול תרופתי במשך שנים לטפל בנזקים.
.
.
הרופאים מזהים את הפוטנציאל של השוק המתרחב ולא יתנגדו להכנסה נוספת. אחרי 7 שנות לימודים ו-6 שנות התמחות ברפואת עיניים, גניקולוגיה, רפואה פנימית, משפחה ואפילו רפואת שיניים, כולם רוצים להיות אסתטיקאים, וככל הנראה יש מספיק עבודה לכולם.
11 אלף שקלים - ותוך שלושה ימים רופא מקבל הכשרה להזריק
תמורת 11 אלף שקלים, כל רופא יכול להצטרף לשלושה ימי הכשרה. זוהי ההתמחות הכי קצרה שיש בספר. מדובר כיום על סדר גודל של אחד מכל 500 רופאים שמתעסקים ברפואה אסתטית - כולם רוצים להיות אסתטיקאים. רופאים רבים משלבים בין שני התחומים, אך מה שהם לא יודעים הוא שבמשרד הבריאות שוקלים לבטל להם את ההרשאה לעסוק בתחום. גם בגלל החשש משוק גדול ולא מפוקח ואולי גם בגלל הלחץ שמפעילים הפלסטיקאים שחוששים לפרנסתם.
לא רק רופאים חדשים נכנסים לעולם האסתטיקה. מדי שנה מופיעים חומרים חדשים ומבטיחים. לעומת הבוטוקס שעבר ניסויים קליניים מחמירים בדיוק כמו תרופות, חומרי המילוי שייכים לקטגוריה אחרת שכוללת עזרים רפואיים כמו שתלי הסיליקון לחזה. הפיקוח עליהם מחמיר הרבה פחות, ועלול לגרום לנזקים רבים בקרב המטופלות
משרד הבריאות אינו ממהר לקבוע תקנות בתחום חומרי המילוי לפנים ולכן השוק פרוץ.
יום חמישי, 9 בפברואר 2012
לוביזם בכנסת - חקיקה למען בעלי הון
עובדה עם אילנה דיין על הלוביזם בכנסת: המושכים בחוטים: מי באמת מעביר חוקים בכנסת?
במרוצת השנים צמחה כאן תעשייה של מקצוענים שגילו שלח"כים יש כמה חולשות ששוות מיליונים - קוראים להם הלוביסטים. בד"כ הם עושים את עבודתם הרחק מאור הזרקורים, אבל תחקרינית עובדה הצליחה להשתחל לקורס פרחי לוביסטים והסודות החלו לזלוג החוצה. הכתבה המלאה
עמרי אסנהיים | אפרת לכטר | עובדה | פורסם 07/02/12
.
.
בסתיו האחרון שלחנו את אפרת, תחקירנית עובדה לנסות להתקבל לקורס מיוחד. קורס לוביסטים בכנסת. אחרי תהליך קבלה ותשלום של 4500 ש"ח היא הופכת לסטונדטית בקורס. מעכשיו היא תצלם במצלמה נסתרת את כל המפגשים.
מה שאפרת תלמד בקורס הזה, מה שנקלט במצלמה הנסתרת שלה מספק הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של מערכות השלטון. ככה מופעלים חברי כנסת שאנחנו בחרנו. הלוביסטים הם האנשים שבעלי ההון שוכרים כדי לקדם אינטרסים מסחריים בכנסת. חברי הכנסת שעסוקים במלחמת הישרדות תמידית הופכים לכלי בידיהם.
יותר מ-200 לוביסטים מחברות שונות רשומים כיום. כ-2 לוביסטים על כל ח"כ. חברת "גלעד לובינג" שמפעילה את הקורס היא אחת המובילות בתחום. אנשיה לא המציאו את השיטה אבל למדו לנצל אותה עד הסוף.
האמת? לא תאמינו כמה התופעה מפושטת ומושרשת. כמה היא חדרה לכל פינה בכנסת, אבל לא רק לשם. גם לממשלה, ולחלק מעובדי המדינה, בעצם בקרב כל מי שיכול להשפיע לטובת הלקוחות של הלוביסטים. הכל תוך ניצול, לפחות על פי דברי המרצים עצמם, של מערכת אינטרסים לכל הפחות מטרידה. איך אמר לוביסט בכיר ומרצה בקורס? "בתור אזרחים זה צריך להדאיג, אבל אנחנו לא אזרחים, אנחנו לוביסטים."
לאחר 13 מפגשים ועשרות שעות של לימוד, אפרת היא כעת בוגרת רשמית של קורס הלוביסטים. בבית הספר האמיתי ביותר באזרחות היא למדה לשכוח מכל מה שלמדה: שהכנסת היא הריבון של מדינת ישראל, שחברי הכנסת הם משרתי הציבור.
תגובת גלעד יחסי ממשל ולובינג
החברה רואה בלובינג כלי המשמש להגברת דמוקרטיה וגאה להיות שותפה לחקיקה משמעותית כמו אישור החיסון לסרטן צוואר הרחם והאפוד הזוהר. אם נאמרה התבטאות של מי מעובדי החברה היא אינה משקפת את המציאות היומיומית שחווים כל הלוביסטים בחברת גלעד.
תגובת 3M
חוק האפודים הוא מהחשובים שנחקקו בשנים האחרונות. החוק מציל מדי יום חייהם של נהגים ואם חברת 3m תרמה מהידע שלה בנושא אנו גאים בכך.
תגובת MSD
החברה פעלה על פי נוהל רישום מזורז שקיים במשרד הבריאות. בעת הגשת החיסון לאישור, החיסון המתחרה כלל לא היה רשום בעולם, וממילא לא ניתן היה לאשרו על פי הנוהל בישראל.
תגובת מרכז המחקר והמידע של הכנסת:
המ.מ.מ מודע היטב לאינטרסים השונים ולכן קיימת רגישות מיוחדת לשמירה על אובייקטיביות ועל כתיבת מסמכים באופן מקצועי ובלתי מוטה. כל מחקר נכתב בתהליך מוקפד הכולל הצלבה ואימות. השקיפות במחקרים מלאה ונערכת בדיקה כפולה של כל מסמך לפני פרסומו. הכנסת תעשה כל שביכולתה כדי שהמוניטין המקצועי שצבר לעצמו המ.מ.מ יישמר."
קישורים:
במרוצת השנים צמחה כאן תעשייה של מקצוענים שגילו שלח"כים יש כמה חולשות ששוות מיליונים - קוראים להם הלוביסטים. בד"כ הם עושים את עבודתם הרחק מאור הזרקורים, אבל תחקרינית עובדה הצליחה להשתחל לקורס פרחי לוביסטים והסודות החלו לזלוג החוצה. הכתבה המלאה
עמרי אסנהיים | אפרת לכטר | עובדה | פורסם 07/02/12
.
.
בסתיו האחרון שלחנו את אפרת, תחקירנית עובדה לנסות להתקבל לקורס מיוחד. קורס לוביסטים בכנסת. אחרי תהליך קבלה ותשלום של 4500 ש"ח היא הופכת לסטונדטית בקורס. מעכשיו היא תצלם במצלמה נסתרת את כל המפגשים.
מה שאפרת תלמד בקורס הזה, מה שנקלט במצלמה הנסתרת שלה מספק הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של מערכות השלטון. ככה מופעלים חברי כנסת שאנחנו בחרנו. הלוביסטים הם האנשים שבעלי ההון שוכרים כדי לקדם אינטרסים מסחריים בכנסת. חברי הכנסת שעסוקים במלחמת הישרדות תמידית הופכים לכלי בידיהם.
יותר מ-200 לוביסטים מחברות שונות רשומים כיום. כ-2 לוביסטים על כל ח"כ. חברת "גלעד לובינג" שמפעילה את הקורס היא אחת המובילות בתחום. אנשיה לא המציאו את השיטה אבל למדו לנצל אותה עד הסוף.
האמת? לא תאמינו כמה התופעה מפושטת ומושרשת. כמה היא חדרה לכל פינה בכנסת, אבל לא רק לשם. גם לממשלה, ולחלק מעובדי המדינה, בעצם בקרב כל מי שיכול להשפיע לטובת הלקוחות של הלוביסטים. הכל תוך ניצול, לפחות על פי דברי המרצים עצמם, של מערכת אינטרסים לכל הפחות מטרידה. איך אמר לוביסט בכיר ומרצה בקורס? "בתור אזרחים זה צריך להדאיג, אבל אנחנו לא אזרחים, אנחנו לוביסטים."
לאחר 13 מפגשים ועשרות שעות של לימוד, אפרת היא כעת בוגרת רשמית של קורס הלוביסטים. בבית הספר האמיתי ביותר באזרחות היא למדה לשכוח מכל מה שלמדה: שהכנסת היא הריבון של מדינת ישראל, שחברי הכנסת הם משרתי הציבור.
תגובת גלעד יחסי ממשל ולובינג
החברה רואה בלובינג כלי המשמש להגברת דמוקרטיה וגאה להיות שותפה לחקיקה משמעותית כמו אישור החיסון לסרטן צוואר הרחם והאפוד הזוהר. אם נאמרה התבטאות של מי מעובדי החברה היא אינה משקפת את המציאות היומיומית שחווים כל הלוביסטים בחברת גלעד.
תגובת 3M
חוק האפודים הוא מהחשובים שנחקקו בשנים האחרונות. החוק מציל מדי יום חייהם של נהגים ואם חברת 3m תרמה מהידע שלה בנושא אנו גאים בכך.
תגובת MSD
החברה פעלה על פי נוהל רישום מזורז שקיים במשרד הבריאות. בעת הגשת החיסון לאישור, החיסון המתחרה כלל לא היה רשום בעולם, וממילא לא ניתן היה לאשרו על פי הנוהל בישראל.
תגובת מרכז המחקר והמידע של הכנסת:
המ.מ.מ מודע היטב לאינטרסים השונים ולכן קיימת רגישות מיוחדת לשמירה על אובייקטיביות ועל כתיבת מסמכים באופן מקצועי ובלתי מוטה. כל מחקר נכתב בתהליך מוקפד הכולל הצלבה ואימות. השקיפות במחקרים מלאה ונערכת בדיקה כפולה של כל מסמך לפני פרסומו. הכנסת תעשה כל שביכולתה כדי שהמוניטין המקצועי שצבר לעצמו המ.מ.מ יישמר."
קישורים:
- כיצד הפך האזרח כלי משחק לידיהם של פקידי הרווחה - מערך הרווחה בישראל מופקר מושחת ומשחית מזה עשרות שנים. רשויות הרווחה פועלות בחיסיון ללא פקוח אפקטיבי ומשרתות אינטרסים של מלכ"רים פנימיות, משפחות אומנה, תעשיית אימוץ, תוך פגיעה בזכויותיהם, גופם ונפשם של פרטים ומשפחות. בסיפורה של דלית ראינו את רשויות הרווחה מנתקות את דלית ממשפחתה ושולחות אותה לאימוץ סגור, שם עוברת דלית התעללות, ננטשת ממשפחתה המאמצת ומוצאת דרכה למעונות סגורים של משרד הרווחה, שם מתדרדרת. כאשר היא כורעת ללדת מודיעות לה פקידות הסעד כי עוברה ילקח ממנה. סופה של דלית הוא הפקרתה והרצחה. הכישלון של שירותי הרווחה מלווה באכזריות כלפי "מטופליהן"...
- "יתומי הרווחה" - מרב בטיטו - ידיעות אחרונות, פברואר 2008
- הונאות משרד הרווחה - מדיניות מכוונת של הוצאת ילדים מהבית למשפחות אומנה, פנימיות פרטיות, מלכ"רים
יום שישי, 3 בפברואר 2012
אשליית ביטוחי המנהלים: כל השיטות לגבות סכומים מנופחים ולכבול את החוסכים
הכתבה אשליית ביטוחי המנהלים: כל השיטות לגבות סכומים מנופחים ולכבול את החוסכים , נועם בר , פברואר 2012 , דה מארקרשלל הרפורמות בשוק הפנסיוני פסחו על ענף ביטוחי המנהלים המאופיין בחוסר תחרותיות משווע ■ השם האטרקטיבי "ביטוחי מנהלים", והמורכבות של המוצר, מפתים את החוסכים להצטרף לאפיק הגרוע ביותר בתחום החיסכון ארוך הטווח
אם מישהו תהה פעם על הפער הקיים בין שיווק למציאות, כדאי לו להכיר את אחד המוצרים שבו הפער הזה מתגלם במלוא עוצמתו - פוליסת ביטוח המנהלים. מדובר במוצר פנסיוני המשלב לתוכו חיסכון פנסיוני ומרכיבים ביטוחיים - ביטוח חיים וביטוח על אובדן כושר עבודה. למרות השם היומרני שניתן לביטוח הזה, אין בינו לבין מנהלים דבר, מלבד ניסיון שיווקי מוצלח לפנות אל הלקוח בתואר החלומי "מנהל".
כיום שורר קונצנזוס כמעט מוחלט על העובדה שביטוח מנהלים הוא המוצר הגרוע ביותר לחסוך בו לפנסיה. דרך המוצר הזה מצליחות חברות הביטוח לגרוף מהחוסכים סכומים מופרזים, הכוללים דמי ניהול יקרים ופרמיות ביטוח חריגות.
בפוליסות ביטוחי המנהלים החדשות, מודל דמי הניהול כולל שני סוגים של דמי ניהול: דמי ניהול של 13% מההפקדות השוטפות, בשיעור שיורד והולך עם השנים, ודמי ניהול מהנכסים הציבוריים בפוליסה, שעם השנים שיעורם עולה בהדרגה מ-0.7% עד 2%. ברוב החברות נקודת ההתחלה לדמי הניהול מהצבירה היא 1%.
בתוכניות אחרות של ביטוחי מנהלים, המשווקות ע"י חברות הביטוח, דמי הניהול נעים באותו טווח, אך יכולים להיות קבועים ולא להשתנות עם הזמן - למשל, 1% מהצבירה ו-5% מההפקדות השוטפות. על פי נתוני משרד האוצר, ב-2010 דמי הניהול הממוצעים בביטוחי המנהלים החדשים היו בשיעור של 1.23% מהצבירה ו-5.13% מההפקדות. אם משקללים את שני הרכיבים, מדובר בדמי ניהול ממוצעים של כ-1.8% מהצבירה. אלה דמי ניהול גבוהים ביחס לשאר מוצרי הפנסיה הקיימים בשוק.
האשליה של מקדם הקיצבה
אחד היתרונות לכאורה בביטוח מנהלים הוא מקדם הקיצבה המובטח לחוסך. מקדם קיצבה הוא מספר שלפיו מחושבת הקיצבה שיקבל החוסך בגיל הפרישה. לדוגמה, אם הובטח לעובד מקדם קיצבה של 200 והוא חסך בפוליסת המנהלים שלו מיליון שקל, אז הקיצבה שהוא יקבל מדי חודש היא מיליון שקל חלקי 200, כלומר 5,000 שקל. לשם השוואה, בקרנות פנסיה אין מקדם קיצבה מובטח, והוא מתעדכן כל הזמן לפי טבלאות תוחלת החיים המעודכנות. כתוצאה מעליית תוחלת החיים, מקדם הקיצבה בקרנות הפנסיה גודל עם השנים - מה שמקטין את הקיצבה החודשית שיקבל החוסך כשיצא לפנסיה.
לעומת הקרנות, ביטוח מנהלים חסין מפני שינויים בתוחלת החיים. סוכנים שמשווקים לציבור את המוצר, מצדיקים את דמי הניהול היקרים בכך שהם כוללים את עלות הביטוח של מקדם הקיצבה המובטח. מקדם הקיצבה המובטח הוא גם הדרך שבה מרתקת אליה חברת הביטוח את החוסכים. מי שירצה לעזוב את המוצר, יאבד את המקדם המובטח ובעצם יזרוק לפח את השנים שהחזיק במוצר ושילם את דמי הניהול היקרים.
אלא שזו אשליה. מקדם הקיצבה שמבטיחות פוליסות ביטוחי המנהלים גבוה מהמקדם הרלוונטי לטבלאות תוחלת החיים הקיימות כיום, ולוקח בחשבון עלייה עתידית בתוחלת החיים.
כך למשל, בעוד מקדם הקיצבה בקרנות הפנסיה נע כיום סביב 186, בביטוחי המנהלים החדשים המקדם הוא סביב 200. בנוסף, בדיקות שנעשו בעבר הראו כי ההבטחה למקדם קיצבה מסוים לא מצדיקה את דמי הניהול היקרים הנפוצים במוצר.
"פוליסות ביטוחי המנהלים החדשות, שהונפקו אחרי 2001, לא שוות כלום", אומר אבי אייכלר, מנכ"ל ובעלים של חברת מירב הפנסיה, הפועלת בתחום הייעוץ הפנסיוני. "הפוליסות החדשות הן פחות טובות מכל מוצר אחר בכל פרמטר. כל מי שמחזיק בפוליסה כזו - כדאי שידע שהוא מחזיק במוצר נחות, וכדאי לו להיפטר ממנה, גם אם הוא מחזיק בה כבר כמה שנים".
לדברי אייכלר, ההמלצה לעזוב את פוליסות ביטוחי המנהלים נכונה גם בפוליסות שהונפקו בעשור הקודם וכללו קנסות בהיקפים שערורייתיים של עד 20% מהחיסכון למי שמפסיק את ההפקדה לפוליסה. אייכלר מסביר: "בפוליסות שהונפקו אחרי 2006 הופסקו הקנסות, לאחר שהמפקח על הביטוח אסר אותם. בפוליסות שהונפקו קודם לתאריך הזה, מודל הקנסות הוא קנס של 20% בשנה הראשונה, שיורד עם הזמן עד 0% בתחילת השנה השישית - מה שאומר שכיום, בסוף 2011, אין בשוק פוליסות שהקנס בהן עדיין פעיל".
"לא למכור פוליסות משתתפות ברווחים"
מי שבכל זאת מתעקש להישאר עם ביטוח המנהלים - מומלץ שלפחות יתמקח על דמי הניהול שהוא משלם. בכך ניתן להשיג דמי ניהול של 2%-3% מההפקדות ו-0.7%-1% מהצבירה.
בשונה מהפוליסות החדשות, מודל דמי הניהול הנהוג בפוליסות המשתתפות ברווחים הוא של 0.6% מהנכסים הצבורים ועוד 15% מהרווח הריאלי שמשיגה חברת הביטוח ללקוח. כאן חברות הביטוח לא מאפשרות להתמקח, והשיעורים של דמי הניהול האלה הם קבועים ולא ניתנים לשינוי.
מבנה דמי הניהול בפוליסות המשתתפות ברווחים אמנם חותך ללקוח שיעור ניכר מהרווחים בפוליסה, אך גם מאפשר לחוסכים לשלם דמי ניהול נמוכים בתקופות של ירידות בשווקים.
על פי החוזה בפוליסות אלה, אם נגרמו ללקוח הפסדים, חברות הביטוח לא יוכלו לגבות ממנו את דמי הניהול המשתנים - כלומר 15% מהרווח - אלא עד שיכסו את ההפסדים, וזאת במונחים ריאליים.
כך למשל, חברת הפניקס, שהסבה ב-2008 למבוטחיה הפסדים חריגים, לא חזרה לגבות את דמי הניהול האלה עד היום - כך שמבוטחי הפניקס לא שילמו דמי ניהול משתנים במהלך השנים האלה, כולל בשנות הגאות 2009-2010.
עם זאת, גם בפוליסות המשתתפות ברווחים, בטווח הארוך מדובר בדמי ניהול גבוהים מאוד, שבשנים של עליות חדות בבורסה יכולים להסתכם גם ביותר מ-2%. כך, ב-2005 גבו חברות הביטוח בפוליסות ביטוחי המנהלים המשתתפות ברווחים דמי ניהול של 2.41%. הפוליסות האלה הן כיום רוב הנכסים המנוהלים בענף ביטוחי המנהלים, ומי שמחזיק בהן, יכול לפחות להתנחם במקדם הקיצבה האטרקטיבי של 166, שכמותו לא ניתן להשיג בתוכניות החדשות. "את הפוליסות המשתתפות ברווחים בשום פנים ואופן לא כדאי למכור", אומר אייכלר.
אחת הבעיות בענף ביטוחי המנהלים היא הריכוזיות הגבוהה שלו. לפי נתוני משרד האוצר, שלוש חברות הביטוח הגדולות מחזיקות נתח של 74% מענף ביטוחי החיים. בשונה מענף הגמל, שבו בשנים האחרונות הצטמצמה הריכוזיות וגדלה התחרותיות, בביטוחי החיים הנתח הזה לא השתנה ונשאר קבוע.
חוסר התחרותיות במוצר הזה, והעובדה שהוא משווק בעיקר על ידי סוכנים, מונעים מחברות הביטוח לשפר בו את התנאים ולהוריד את העלויות לחוסך. גם העובדה שמדובר במוצר מסובך יחסית למוצרים אחרים מסייעת לחברות לגבות מהחוסכים דמי ניהול מופרזים.
חקירת פונקציות פרבולית - פרבולה מתחת לקו מקביל לציר x
שאלה
מצא לאילו ערכים של m נמצא גרף הפונקציה
כולו מתחת לקו y =1 .
פתרון:
על מנת שגרף הפונקציה יהיה כולו מתחת לקו y = 1 נדרוש כי y < 1 או:
נפתח:
הגרף של הפונקציה הפרבולית
יהיה קטן מאפס כאשר
1. לפרבולה נקודת מקסימום - a <0 כלומר m - 5 <0
2. לפרבולה אין נקודות חיתוך עם ציר x - הדטרמיננטה
קטנה מאפס
כלומר
נתחיל עם התנאי הראשון: m - 5 < 0 , מתקבל 5 > m
התנאי השני:
מתקבל:
נמצא את ערכי m כך ש:
מתקבל:
החיתוך של התנאים הראשון והשני הוא פתרון השאלה:
מצא לאילו ערכים של m נמצא גרף הפונקציה
כולו מתחת לקו y =1 .
פתרון:
על מנת שגרף הפונקציה יהיה כולו מתחת לקו y = 1 נדרוש כי y < 1 או:
נפתח:
הגרף של הפונקציה הפרבולית
יהיה קטן מאפס כאשר1. לפרבולה נקודת מקסימום - a <0 כלומר m - 5 <0
2. לפרבולה אין נקודות חיתוך עם ציר x - הדטרמיננטה
קטנה מאפסכלומר
נתחיל עם התנאי הראשון: m - 5 < 0 , מתקבל 5 > m
התנאי השני:
מתקבל:
נמצא את ערכי m כך ש:
מתקבל:
החיתוך של התנאים הראשון והשני הוא פתרון השאלה:
הירשם ל-
רשומות (Atom)