‏הצגת רשומות עם תוויות בית ספר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בית ספר. הצג את כל הרשומות

יום שני, 4 במרץ 2013

מנהלת בית ספר בקריות מטייחת אלימות קשה בילדים

סיוט בביה"ס: תלמיד כיתה ו' מספר על אלימות קשה, ההנהלה מנסה לטייח
מערכת החינוך מדברת על יד קשה נגד האלימות, אבל המקרה הבא מלמד דווקא על אזלת ידה. תלמיד כתה ו' בקריות סובל כבר שנים מאלימות קשה והתעללות כמעט על בסיס יומי, הצוות החינוכי מאשים את ההורים, ואף מנסה לטייח בפני משרד החינוך. צפו בעדויות ובהקלטות

דפנה ליאל | חדשות 2    | פורסם 03/03/13 22:12



מ', תלמיד בכיתה ו', מגיע בכל בוקר לבית הספר שלו בפחד. "אני רק מגיע לשער, כבר מתחיל להיות לי כאלה כאבי ראש", הוא מספר. הוא בכיתה ו', אבל הוא פחות או יותר בגובה של אחיו בכיתה ב'. ילד שמטופל בהורמון גדילה, עדין ורגיש, שהפך לשק החבטות של כל בית הספר.

"פעם אחת היה מקרה שגררו אותי בערך עד כל בית הספר, עם הרגל, על הגב, אז חזרתי הביתה עם סימן כחול ומלא שריטות בגב. כמעט בכל יום אני חוטף", אומר מ'. כבר בכיתה ב' הוא הותקף מינית על ידי חבריו לכיתה. המקרה הזה טופל, אבל האלימות בבית הספר לא נפסקה. את הסיפורים שהוא מספר קשה לשמוע. בשנה האחרונה הוא חווה אלימות באופן יום-יומי ולעתים אף נזקק לטיפול רפואי.

"מישהו התעצבן עלי, אז הוא בא, דרך לי עם כל הרגל שלו בחוזקה", הוא מתאר את אחד המקרים. "היד שלי הייתה על כיסא שיש בו ברזלים. והוא נתן פשוט תנופה חזקה לרגל ודרך עלי. ונשברה לי היד. בבית ספר אמרו שזה היה בטעות".

"אם הוא היה מתמודד הוא לא היה מגיע למצב הזה"

אז איפה צוות בית הספר? למרבה התדהמה, המנהלת מטילה את האחריות שוב ושוב על ההורים. "אם הוא היה מקבל טיפול פסיכולוגי כל השנים, כבר היו לו כלים. באיזשהו מקם אתם, ההורים, לא נעים לי להגיד לך - אבל אם הוא היה מקבל טיפול הוא היה היום לדעתי במקום אחר", אמרה המנהלת לאם. "אבל גם עכשיו כשהוא מקבל כלים, זה יביא אותו למקום אחר רק בתנאי שיחזקו לו את הביטחון העצמי וילמדו אותו כלים איך להתמודד, כי הוא לא יודע להתמודד".

המנהלת המשיכה להטיח באם: "אם הוא היה מתמודד וחזק עם ביטחון, הוא לא היה מגיע בכלל למצב הזה שבכלל ירביצו לו. הם לא היה מעיזים. למה הם מעיזים? כי הוא חלש, כי הוא מתגונן, כי כל דבר הוא אומר 'המורה, המורה, המורה, אמא, אמא, אמא', אז עוד יותר זה קורה לו".

האמא מספרת בעקבות השיחה: "אני לא מוכנה לקבל את זה שהילד שלי חוטף מכות כל יום, כל יום, והיא תגיד לי שהאשמה בי. אני עם סיוטים בלילות, אני עם סיוטים מה יקרה לו. על אלונקה יוציאו אותו משם יום אחד?".

אבל חוסר הצדק לא נגמר כאן. המורות של מ' בקושי מענישות את הילדים הפוגעים ולרוב מטילות עונשים סמליים גם עליהם וגם על מ'. היו כבר מקרים ש-מ' היה זה שנענש כי התקשר הביתה לספר להורים.

"המנהלת אמרה שאני שטינקר"

בשיחתה עם האם הסבירה לה המנהלת: "כשאני אומרת להם 'לא מתקשרים', במילים אחרות אני אומרת 'תגיעו הביתה, תספרו להורים מה שאתם רוצים', אבל אנחנו, בעבודה, לא יכולים כל היום טלפונים. עכשיו קורה לו משהו, ההורים שלו מתקשרים. סליחה, אני לא יכולה לעבוד בצורה כזאת".

האמא ענתה לה: "רגע, ואם מרביצים לו?", והמנהלת הסבירה: "את יודעת, אם היית עובדת את לא היית מסוגלת לשמוע כלום. את פשוט פנויה. אנשים שעובדים לא מסוגלים כל היום שהמנהלת תתקשר אליהם קרה כך וכך".

הילד עצמו מספר על יחס מזלזל מצד המנהלת: "היא לא מתייחסת, היא אומרת שנגיד שהיא הייתה ילדה עכשיו, היא לא הייתה רוצה לשחק איתי כי אני שטינקר".

בבית הספר ניסו למנוע מבוכה

לאחרונה רצו ההורים לפנות למשרד החינוך שיאשר לילד ללמוד מהבית. המנהלת הגדילה לעשות והורתה להם לא לציין את בעיית האלימות, אלא לכתוב בעיות רגשיות.
"מצב רגשי נפשי זה לא אומר שיש לו בעיות נפשיות חלילה, אלא נגיד שלא טוב לו, לא טוב לו מכל מיני בחינות", היא הסבירה לאם, שהקשתה: "אבל הפסיכיאטר אמר שמתעללים בו בבית ספר".

המנהלת: "לא, אני אמרתי לו שלא. כי מה זה, מי ייתן כזה דבר? כאילו מראים שבית ספר לא בסדר? זו לא המטרה".

וכך קורה שכולם מדברים על המלחמה באלימות ועל יד קשה כלפי הפוגעים, אבל בפועל יש ילדים שעבורם בית ספר הוא סיוט מתמשך - כזה שישאיר צלקת לכל החיים.

במשרד החינוך מתייחסים בחומרה לדיווחים ומסרו בתגובה: "מנהלת המחוז המדובר תערוך בדיקה יסודית ומעמיקה אודות כלל אירועי האלימות שהתרחשו".

יום שישי, 1 בפברואר 2013

פשעי משרד הרווחה ומשרד החינוך - ילדים רעבים בבתי הספר כי הוריהם לא שילמו

ילדים רעבים בבתי הספר כי הוריהם לא שילמו - ינואר 2013
ילדים שהוריהם לא שילמו עבור ארוחת צהריים יושבים בכיתה כשהם רעבים וחבריהם אוכלים, כך עולה מתחקיר חדשות 2 ששודר אתמול.
זאת, על אף כי לכל ילד בישראל מגיעה ארוחת צהריים ביום לימודים ארוך על פי "מפעל ההזנה" של משרד החינוך. בחלק מהמקרים הילדים שמקבלים ארוחה חולקים במזון שלהם עם הילדים שאין להם.




עלות מפעל ההזנה מכל ילד היא 70 שקלים בלבד, ובכל זאת יש הורים שלא יכולים להרשות לעצמם סכום כזה.

הורי הילדים טוענים שאין ביכולתם לשלם את הסכומים שמבקש משרד החינוך בעבור הסעודה ביום הלימודים הארוך, ומאשימים את משרד החינוך כי הוא "מסמן" את ילדיהם כעניים ומסכנים ומותיר בהם צלקות לכל החיים. משרד החינוך מצדו רואה את העניין בחומרה ומודיע כי במסגרת מפעלי ההזנה שהוא מפעיל על פי חוק, אין למנוע מהתלמיד קבלת ארוחה חמה.

לא ברור על פי הדיווח אם הבעיה נוגעת רק לבית ספר אחד או שהיא מקיפה כמה בתי ספר.

"היום קמתי יותר מתמיד, מתבייש, מתבייש במדינה בה אני חי, מתבייש להסתכל לילדים ברחוב ולחשוב שאולי יש שם ביניהם כאלה שהם ילדים שקופים, שקופים ורעבים, אוי לנו , מה הפכנו להיות, אות קין על כול אזרח במדינה הזו, אות קין אות בושה על שאנחנו לא נלחמים. ישראל 2013 אני מתבייש להיות חלק ממך אני מתבייש להיות אזרח ישראלי, אין כאן שום דבר טוב אין כאן שום דבר אופטימי, אין כאן שום תקווה, כול יום שאתם מכינים סנדביץ לילד שלכם לבית הספר תחשבו על החבר שלו לכיתה שאין לו אוכל והוא רעב, תחשבו על עוד ילד שבמקום אחר ישב בזמן הפסקת האוכל ויצפה בבטן ריקה בחברים שלו אוכלים ואם זה לא יגרום לנו לצאת החוצה ולהשבית את המדינה, אז כנראה שאבדה התקווה כנראה שאנחנו פשוט לא ראויים למקום טוב יותר כי כולנו חלק מזה וכולנו נותנים יד לדבר הזה לפשע הזה".

יסמין לוי: "מה שקורה בין כותלי בית הספר לא נשאר שם. זה לא וגאס. הטראומות, הצלקות וההשפלה מלוות את חיינו ומעצבות את מי שאנחנו. אבל יש קו אדום, חוק יבש לגרון יבש: כל ילד חייב לקבל מנה חמה אחת יום, בלי קשר ליכולות כלכליות. אני נזכרת בימי הגימנסיה שלי, שם הייתה חבורת בנות מקובלות, כולן עם נעלי ריבוק חדשות. לכאורה, רק מותג, לא מזון. כל נערה שלא יכלה לרכוש נעליים כאלה פשוט לא נכללה בין המקובלות. זה היה שיעור מסריח, אווילי, טיפשי להחריד אבל זה מה שזה. ועדיין, התחושה שלא יכולת לקבל משהו ולראות את האין רק גרם צער.
אני יכולה רק לדמיין את המבטים של הילדים לעבר חבריהם שרצים לאכול. נמנעים מקשר עין, מעסיקים את עצמם ומתרכזים בכריכים שלהם. עד שהבטן מקרקרת".

יום שני, 17 בינואר 2011

האלימות בבתי הספר גוברת - אף אחד לא לוקח אחריות

האלימות בבתי הספר גוברת - אבל אף אחד לא לוקח אחריות - 15/01/2011 , ניב גלבוע , נענע

לפני כשנתיים נכנס שר החינוך גדעון סער לתפקידו כשהוא מכריז מלחמה באלימות בבתי הספר. שנתיים אחרי - ואין כמעט שבוע שאנחנו לא עדים למקרה מזעזע חדש של התעללות בין תלמידים. מורות ומנהלות מדווחות גם היום על אלימות פיזית כלפיהן. מדוע המערכת לא מצליחה לשים לזה סוף.

שר החינוך, גדעון סער, ומשרדו הכריזו לפני כשנתיים על מלחמה תקיפה באלימות בין מסדרונות בתי הספר. בתוכנית: חוקים חדשים ואפס סובלנות לתלמידים אלימים. אבל למרות הכוונות וההצהרות, המציאות בשטח נראית אחרת.
.

.
כך למשל, לפני כמה חודשים עבר י', תלמיד כיתה ד', תקיפה מינית מצד חבריו לכיתה. עם כניסתו לכיתה תפס אחד התלמידים י' בידיו, קשר אותו לכיסא ומשך באיבר מינו. לאורך כל שעות הלימודים הוא ישמור על שתיקה, עד שיחזור הביתה ויספר לאמו מה קרה. האם הנסערת פנתה למחנכת עוד באותו היום - וזו שולחת אותה לדבר עם אם הילד התוקף. בניגוד להנחיות משרד החינוך, הילד אפילו לא נשלח הביתה.

במקרה אחר י', תלמיד כיתה ז' לא הולך לבית הספר כבר 3.5 חודשים, לאחר שתלמידים בבית ספרו הכריחו אותו לבלוע כדור אקסטזי. בעקבות המקרה הוא אף נזקק לקבלת טיפול רפואי בבית החולים. גם במקרה זה, בית הספר לא עשה דבר בנדון.

"יש איזושהי הסכמה שבשתיקה בין המפקחים של משרד החינוך לבין המורים והמנהלים, הנותנים גיבוי אחד לשני על מנת לשמור על שקט במערכת", מאשימה יו"ר הנהגת ההורים הארצית, אתי בנימין.

אבל לא רק את ההורים התופעה מדאיגה. אחרי שגם המורים הפכו למטרה לאלימות התלמידים, גם הם לא יכולים לשמור יותר על השקט. "אני מתפללת בכל יום שהוא יגמר בשלום", אומרת אילנה וגמן, מנהלת בית ספר יסודי בחיפה. "מספיק ילד אחד אלים שהוא לא מטופל ובית ספר שלם סובל".

המנהלים מאשימים את ההורים של הילדים האלימים, שלטענתם מציגים לצוות החינוכי מסמכים כי הילד לא אלים, אלא יש לו בעיה רפואית הגורמת לו להתנהג בדרכיו. עם זאת, הם מפנים אצבע מאשימה גם כלפי משרד החינוך, שלטענתם מאפשר רק ענישה קלה יחסית. אבל במשרד החינוך דווקא טוענים שהייתה ירידה באלימות. "בפעם הראשונה נתנו למנהלי בתי הספר להתמודד עם הבעיה", אומר מנכ"ל משרד החינוך, ד"ר שמשון שושני. "אז כנראה שצריך להחליף חלק ממנהלי בתי הספר שלא מנצלים את הסמכויות והאחריות שלהם".

ואם חשבתם שזה רק בבית הספר, אז תחשבו שוב. כבר בגיל הגן מתגלים מקרי אלימות חמורים. כך למשל, בגן באחת הערים הוכנס ילד עם עבר של תקיפת פעוטות ושימוש בשפה מינית בוטה. מבחינת משרד החינוך, העירייה והגננות, להורים בכלל לא היה צריך להודיע על כך. ההורים הוציאו את ילדיהם מהגן במחאה, העירייה מצדה מאיימת לתבוע אותם בהתאם לחוק חינוך חובה.

קישורים: