הכתבה נכשל ניסיון של עמידר לפנות דייר בחולון , TheMarker , ספטמבר 2011
בית משפט השלום בתל אביב ביקר ביום חמישי את התנהלות חברת הדיור הציבורי עמידר, בעקבות תביעה שהגישה החברה לפינוי דייר מדירה ציבורית ברחוב האצ"ל בחולון. החברה נימקה את דרישתה בכך שמדובר בפולש שמעולם לא התגורר בדירה. השופט עודד מאור דחה את התביעה וקיבל את טענת ההגנה כי מדובר בבנם של זוג דיירים שהלכו לעולמם, שמיום לידתו התגורר בדירה, ולכן זכאי לדיור מתוקף היותו "דייר ממשיך".
בנוסף, חייב השופט את עמידר בהוצאות משפט בסך 7,500 שקל. מטעם עמידר הופיע במשפט עד בודד - רכז השטח, שטען בפני בית המשפט כי במסגרת ביקוריו השוטפים בנכס הנערכים אחת לשנה מתוקף תפקידו, מעולם לא נתקל בבנם של בני הזוג. לאחר מכן הוא שינה את גרסתו וטען כי נתקל בבן פעם אחת. כך או כך, לא הציג הרכז תרשומות שהיה עליו לנהל בכל אחד מביקוריו, המפרטות את מצב הנכס ואת המתגוררים בו.
מנגד, הביאה ההגנה עדים רבים, בהם שכניו של הדייר, חבריו מימי הילדות ומכרים של הוריו, שהעידו כי הדייר גר בנכס מיום שנולד. עוד התבססה ההגנה על שלל מסמכים, בהם תכתובות של חברות אשראי ותקשורת, הממוענות אל הדייר בכתובת הנכס.
"לפנינו משפט שבו אדם צריך להעיד ולשכנע במובן מאליו, שזה ביתו, זה המקום שהוא חי בו, ישן בו, מרכז עולמו והוא אינו מכיר שום מקום אחר. היו כמה ספרים וסרטים בדברים האלה", סיכם עורך דינו של הדייר. "מדובר כאן בתביעה שערורייתית מהמדרגה הראשונה. לא כך צריך להתנהג גוף ציבורי שמשתמש בכוח חסר פרופורציות למול הדייר, למול אותם אנשים שכל חטאם שגרו בדירה ביחד עם הוריהם מיום לידתם ועד היום".
השופט כאמור קיבל את טענות ההגנה ודחה את התביעה. "לו היתה תרשומת או בתיק או בתוך הביקור, ניתן היה לדעת אם באמת בבית קיים חדר לנתבע וקיים שולחן מחשב כפי שהנתבע וחבריו ציינו, ובגדיו נמצאים שם", כתב השופט בפסק דינו. "מטרת ביקור המעגל (ביקור תקופתי של רכז השטח, נ"ב) היא אחת: להמציא תמונת מצב נכונה, מדויקת ואמינה. נדמה לבית המשפט כי במקרה זה אין כך הדבר, ואני רוצה להאמין שהמדובר בתקלה נקודתית, חד פעמית, הקשורה אך ורק לדירה זו ולא מעידה על תופעה חלילה. ראוי שעמידר תבדוק את עצמה בעניין זה - בייחוד לאור התפקיד הציבורי החשוב שהיא ממלאת".
בנוסף, חייב השופט את עמידר בהוצאות משפט בסך 7,500 שקל. מטעם עמידר הופיע במשפט עד בודד - רכז השטח, שטען בפני בית המשפט כי במסגרת ביקוריו השוטפים בנכס הנערכים אחת לשנה מתוקף תפקידו, מעולם לא נתקל בבנם של בני הזוג. לאחר מכן הוא שינה את גרסתו וטען כי נתקל בבן פעם אחת. כך או כך, לא הציג הרכז תרשומות שהיה עליו לנהל בכל אחד מביקוריו, המפרטות את מצב הנכס ואת המתגוררים בו.
מנגד, הביאה ההגנה עדים רבים, בהם שכניו של הדייר, חבריו מימי הילדות ומכרים של הוריו, שהעידו כי הדייר גר בנכס מיום שנולד. עוד התבססה ההגנה על שלל מסמכים, בהם תכתובות של חברות אשראי ותקשורת, הממוענות אל הדייר בכתובת הנכס.
"לפנינו משפט שבו אדם צריך להעיד ולשכנע במובן מאליו, שזה ביתו, זה המקום שהוא חי בו, ישן בו, מרכז עולמו והוא אינו מכיר שום מקום אחר. היו כמה ספרים וסרטים בדברים האלה", סיכם עורך דינו של הדייר. "מדובר כאן בתביעה שערורייתית מהמדרגה הראשונה. לא כך צריך להתנהג גוף ציבורי שמשתמש בכוח חסר פרופורציות למול הדייר, למול אותם אנשים שכל חטאם שגרו בדירה ביחד עם הוריהם מיום לידתם ועד היום".
השופט כאמור קיבל את טענות ההגנה ודחה את התביעה. "לו היתה תרשומת או בתיק או בתוך הביקור, ניתן היה לדעת אם באמת בבית קיים חדר לנתבע וקיים שולחן מחשב כפי שהנתבע וחבריו ציינו, ובגדיו נמצאים שם", כתב השופט בפסק דינו. "מטרת ביקור המעגל (ביקור תקופתי של רכז השטח, נ"ב) היא אחת: להמציא תמונת מצב נכונה, מדויקת ואמינה. נדמה לבית המשפט כי במקרה זה אין כך הדבר, ואני רוצה להאמין שהמדובר בתקלה נקודתית, חד פעמית, הקשורה אך ורק לדירה זו ולא מעידה על תופעה חלילה. ראוי שעמידר תבדוק את עצמה בעניין זה - בייחוד לאור התפקיד הציבורי החשוב שהיא ממלאת".
אז שני הישרים מקבילים.
